Ten Men Present-

1. The sheva brachos are only recited in the presence of a minyan, or ten Jewish men. (Shulchan Aruch 62:4)

2. If there was a minyan present during the birchas hamazon and some of the men left, the blessings are not recited. If they began reciting the blessings with the presence of a minyan, but in middle of the sheva brachos people left, one may recite the remaining blessings, as long as six men still remain. (See Aruch Hashulchan 62:13, and Yismach Lev 3:36)

3. In order for the sheva brachos to be recited both the chosson and kallah must be present at the meal, even if they arrive late and miss a lot of the meal. If they did not eat bread, sheva brachos should not be recited. (Haelef Lecha Shlomo O.C. 93)

4. The Maharshal and the Aruch Hashulchan write that it is a proper custom to ensure that the kallah is present during the sheva brachos. Therefore, if she ate in a different room she should be brought in for the blessings.

כתב בים של שלמה כתובות פ”א אות כ’ וז”ל: “אין לברך שהשמחה במעונו היכן שיושבין אנשים ונשים בחדר אחד כי השטן מקטרג, ואין שמחה לפני הקב”ה. ומ”מ מנהג יפה כשמברכים ברכת חתנים דהיינו כל ז’ ברכות שמוליכים הכלה במקום החתן, דז’ ברכות על עיקר הזיווג וחיבור נתקנה אם כן ראוי לברך על שניהם”. ויעון עוד בערוך השלחן אה”ע ס’ ס”ב סקל”ז שכתב: “זה שנהגו להביא את הכלה לשמוע הברכות אין זה לעיכובא, אלא מנהג יפה לפי שהברכה היא על הצלחת שניהם ראוי שיעמדו לשמוע את הברכות, אבל אין זה לעיכובא”. וראיתי בספר ישמח לב ח”ג סימן ט’ שהביא מהספר אמרי דוד שהכלה צריכה להיות שם בכדי שתשמע השבע ברכות שתצא גם היא ידי חובתה שחייבת בז’ ברכות אם אכלה בסעודה זו. אכן ביאר שזה תלוי במה שביארנו לעיל בפרק כ”א דלדעת הרבה פוסקים אין החיוב של הז’ ברכות חל על החתן וכלה אלא על הנועדים שם. ובאמת ראיתי בספר ישמח לב שהביא כן מהגרי”ש אלישיב זצ”ל, שסובר הרב אלישיב שהשבע ברכות אינם חיוב של החתן והכלה כלל אלא הוא חיוב על הציבור שנמצא שם. ושוב שאלו את הרב אלישיב דלפי דבריו א”כ מדוע מקפידים להכניס את הכלה בשעה שמברכים השבע ברכות, והשיב הגרי”ש דמה שמכניסים את הלכה אין זה בכדי שהכלה תשמע הברכות אלא זהו צורך של המברך שלכתחלה יש ענין לברך במקום שנמצאים שם גם החתן וגם הכלה ולכן מכניסין אותה אבל אין צורך שהיא תשמע הברכות וגם מה שנהגו שתהיה הכלה באותו חדר אין זה לעיכובא אלא זהו רק לכתחלה, יעו”שּ.

5. If the kallah can hear the blessings from the other room, it may not be necessary for her to be brought into the room of the sheva brachos. (Birchas Chassanim 260)
6. There is a debate among the poskim whether all ten men need to eat bread in order for the blessings to be recited.

Harav Shlomo Kluger zt”l maintains that three of the ten must eat bread. The remaining seven men need do not to eat anything.

Some poskim write that three men must eat bread, three others must eat something, and the remaining four do not need to eat at all. (Shoel Umeishiv 3:1:198)

The Zechor L’Avraham (cited by Pischei Teshuva 62:8) writes that six of the ten men need to eat bread and recite birchas hamazon in order for the blessings to be recited. The remaining four people do not need to eat anything.

The Shoel Umeishiv maintains that at least seven people must eat a k’zayis or approximately 1.1 fl. oz, of bread. The remaining three do not have to eat bread but must eat at least a k’zayis of any food, or drink a r’evi’is, approximately 3.3 fl. oz., of any beverage except water. Harav Ovadia Yosef zt”l also endorsed this view. (Yabia Omer E.H. 8:11) This is the common custom.

1. It is a custom to make festive meals during the seven festive days. At each meal the sheva brachos are recited.

2. The sheva brachos are only recited at a meal in which bread is eaten and birchas hamazon is recited.(Hanisuin K’Hilchoson page 512)

3. Many rule that one only recites the blessings in the chosson’s home and that if the meal is taking place anywhere else the blessings are not recited. This seems to be the view of the Shulchan Aruch. Harav Yitzchak Yosef shlit”a writes that the common custom among sefardim in Eretz Yisroel is to only recite the blessings in the chosson’s home. (He adds that the blessings are recited at the first meal following the Chuppah even if it takes place in the wedding hall, and not the chosson’s home.) However, many poskim disagree and feel that as long as the meal is made for the chosson and kallah, the blessings may be recited. This is the common custom.

עיין בשו”ע ס’ ס”ב ס”י שיש אומרים שאם החתן יוצה מחופתו אפילו כלתו עמו והולכים לאכול בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים, והני מילי כשדעתו לחזור לחופתו אח”כ, אבל אם לגמרי לבית אחר, וכל החבורה עמו ונעשה אותו בית עיקר, גם שלא נקרא חופה ומברכים ברכת חתנים. ובילקוט יוסף הביא דכן דעת התוס’ והרא”ש והמרדכי ע”ש. אולם עיין בט”ז שכתב שאם הוזמנו לבית של אחרים ושם נערכת סעודה לכבודם, אפילו אם דעתם של החתן והכלה לחזור לביתם אחר הסעודה, מברכים שם ברכות נישואין. וסובר הט”ז שכן הוא לכל השיטות, ואפילו הרא”ש וסייעתו לא אמרו שלא לברך, אלא אם הולכים לבית אחר לשם אכילה לבד, ולא על דעת לשמוח. וכן עיין בשלחן העזר ח”ב דף קט”ו טור ד’. ובספר שלמי שמחה דף שמ”ז הביא מהג”ר שלמה זלמן אורבך זצ”ל שכתב: “הספרדים נקטו כדעת המחמירים ואין מברכין אלא במקום קביעותם של החתן והכלה, אך גם ביניהם יש מנהגים שונים ומשונים. אכן מנהגנו בני אשכנז דאין שום הבדל בין אם זה באותה העיר של החתן והכלה או בעיר אחרת, כל שניכר הדבר בריבוי של הוספת אוכלין ומשקין, וגם ברבוי השמחה לכבודם, ואיכא נמי פנים חדשות, אבל בדליכא כל אלה אע”ג שהחתן וכלה נמצאין שם אין מברכין ז’ ברכות”. והנה כבר הבאנו דמנהג הספרדים להחמיר שלא לברך אלא בבית חתנים, ולכאורה פשוט דבית של ההורים של החתן וכלה אינו מקרי בית החתן, דשוב אינו גר שם, וראיתי חידוש בספר ברכת חתנים דף רע”גּ מהג”ר בן ציון אבא שאול זצ”ל דאף בבית הורי החתן נחשב לבית חתנים, וצ”ע למעשה. וע”ע שם שהביא שנחלקו פוסקי דורנו אודות הנוהג מנהג אשכנז שבא לסעודת שבע ברכות [שלא בבית החתן] ושהחתן והכלה ספרדים, דהורה הגרי”ש אלישיב זצ”ל דאין לו לברך שבע ברכות (וטעמו משום שישנה מחלוקת אם ברכת חתנים מברכין בשביל הפני”ח או לכבוד החתן והכלה, ולדעה שהברכה היא לכבוד החתן והכלה, מכיון שהחתן והכלה הם ספרדים לשיטתם אין לברך אלא בבית חתנים, ולכן אפילו אשכנזי אינו יכול לברך, שאם יברך נמצא ברכתו ברכה לבטלה וכו’. והוסיף דאף אם יש מנין של אשכנזים אין לברך), והרב שריה דבליצקי בשובע שמחות נקט דכל דאיכא ששה אשכנזים בסעודה אפשר לברך.

4. The Meiri (Succah 25) writes that if the chosson and kallah attend a meal that was not arranged specifically for them, but rather they are guests at a different simcha, the blessings are not recited.

5. According to the Meiri the blessings are only recited at “the chosson and kallah’s meal.” The poskim discuss what needs to be done in order to turn a pre-existing meal into “the chosson and kallah’s meal.”

6. The Ezer Mekodesh (E.H. 62:8) writes that if the chosson and kallah are invited to a bar mitzvah celebratory meal, then if a dish was added in the honor of the chosson and kallah, the blessings may be recited. Harav Moshe Shternbuch shlit”a (Teshuvos V’Hanhagos 1:749) discusses those who wish to recite sheva brachos on Shabbos during shalosh seudos. He points out that because the meals will take place with or without the chosson and kallah, lavish food should be added in their honor. However, the Sefer Imrei Dovid (41) maintains that the blessings are only recited if the entire meal was cooked for the chosson and kallah.
7. It is reported in the name of Harav Moshe Feinstein zt”l that if the chosson and kallah are eating at a restaurant or at a family where there would have been a meal with or without the couple, the people should be told to eat in the honor of the chosson and kallah. The chosson and kallah should also be seated in an area of the room where it is clear that they are the guests of honor. (See Hanisuin Khilchoson ibid.)
8. It should be noted that we only recite Sheva Brachos during the seven days following the wedding, as opposed to the eighth day. Even if the meal began on the seventh day, if it continued on to the eighth day, the blessings are not recited. Care should be taken to complete the meal and the blessings before Bein Hashmashos, leading into the eighth day.
9. The poskim discuss whether one may sing and dance at sheva brachos meals that take place during the three weeks in between the seventeenth of Tamuz and Tisha B’Av.

Harav Shmuel Wosner zt”l (Kovetz Mbeis Halevi 5759 page 4) rules that one may not hire musicians, sing or dance at the sheva brachos meals. Harav Shraga Feivel Schneebalg zt”l also writes that dancing is forbidden (Shraga Hameir 2:13).
It is reported that Harav Moshe Feinstein zt”l was asked whether one can sing and dance at a sheva brachos meal taking place during the “Three Weeks.” Harav Moshe responded that it is permitted (cited in Mishneh Halachos 6:109). Harav Menashe Klein zt”l also maintains that the prohibition of festivities during the “Three Weeks” is lifted for these festive meals. These poskim do not discuss whether one may also play instrumental music or music on cds. It would seem that based on Harav Menashe Klein’s reasoning one would be permitted to do so. Harav Ovadia Yosef zt”l (Yechava Daas 6:34) writes that sheva brachos meals that taking place during Sefira or the “Three Weeks” may be accompanied with instrumental and recorded music.
Others permit dancing but no instrumental music (see Avnei Yashfei 1:113). Harav Gavriel Zinner shlit”a (Netai Gavriel Bein Hamitzarim chapter 15) and Harav Moshe Shternbuch shlit”a (Moadim Uzmanim 8:338) also rule that one should refrain from using instrumental music, and that even cds should be avoided.

1. The custom is to wash one’s hands three times, alternating between hands, after attending a funeral.(Mishnah Berurah 4:43)
2. The Sefer Ishei Yisreol (page 28) writes that according to the Pri Megadim and Chochmas Adam one is not required to wash hands after a funeral unless he was within four Amos of the corpse. However, the custom of the Chazon Ish was to wash his hands upon attending a funeral even if one was not within four Amos of the corpse.
3. One does not take the vessel from another person’s hand and does not hand the vessel to another person. Rather one places it down and the next person takes it. (See Gesher Hachaim ibid.) The custom is to place the vessel upside down. (See Netai Gavriel Aveilus chapter 70:2)
4. The poskim write that the custom in Yerushalayim is that one does not dry his hands with a towel and rather lets them dry on its own. (See Gesher Hachaim page 93) The Kaf Hachaim (4:78) cites those who are lenient to use a towel during the winter when it is cold. Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l (cited in Ishei Yisroel) explains that one only refrains from drying his hands when leaving a funeral. However, when washing one’s hands after leaving a cemetery one may dry his hands with a towel.
5. One is not to enter into a house until after the washing (Rama cited by Mishnah Berurah ibid.). (Some allow entering into a Beis Midrash. [Nitei Gavriel 70/5 and so is the Chabad custom])

1. In most communities, the chosson wears a a kittel (white robe) under the chuppah (see Shulchan Haezer page 27, Maharam Mintz 109 and Radvaz 1:693). There are many reasons given for this custom. Some explain that the white kittel is meant to remind the chosson of the white shrouds that he will wear when he dies. In addition, the color white symbolizes purity, and on their wedding day, the chosson and kallah are forgiven and pure of sins. As a sign of this spiritual purity, it is customary for them both to wear white. The chosson also wears white because white is the color of royalty, and the chosson is like a king (Taamei Haminhagim 957).

2. Many have the custom that the chosson does not put the kittel on himself, but has it put on by his attendants or parents. Because the kittel represents shrouds, the chosson does not dress himself, just as a dead person does not dress himself (Taamei Haminhagim 978). The chosson also wears white because white is the color of royalty, and the chosson is like a king. Just as a king is dressed by his attendants, so is the chosson. The custom of Vizhnitz Chassidim, however, is that the chosson dons the kittel by himself (Netai Gavriel page 113).

3. Many wear the kittel under a jacket or coat. The custom of Chabad Chassidim is that the chosson wears the kittel over a silk kapote (long coat), but under a coat (Shaarei Halacha Uminhag vol.3 page 118).

4. The Gemara in Moed Katan 22b states that when one loses a parent, he should “bare one’s shoulder.” Wearing his clothing in a way that reveals his shoulder is a form of mourning. Therefore, some have added the custom that the chosson’s left hand should not be put into the sleeve. The poskim explain that this serves as a reminder of the fact that the Temple is destroyed. By deviating from the normal way of wearing one’s jacket, the chosson is attempting to resemble the concept of “baring one’s shoulder.” However, some poskim note that because the Rama rules that nowadays, after losing a parent, we do not “bare” the shoulder, it is hard to believe that one must do so at the chuppah. For normative halacha, a rabbi should be consulted.

כן טען בספר הנישואין כהלכתם פרק י”ב ס’ כ”ח בהג”ה, וז”ל: “כתב במנהגי מהריי”ו עמוד קמ”ח, שיש נוהגים שהחתן בחופתו אינו לבוש את השרוול השמאלי שבמלבושו העליון, ומקורו ממועד קטן דף כ”ד: [צ”ל כ”ב:], וש”ע יו”ד ס’ ש”מ סעי’ ט”ו, בענין חליצת הכתף לאבל, ולפי זה עושים כן לחתן, מפני אבילות ירושלים (כמו שמשימין אפר במקום התפילין ושבירת הכוס), אמנם לפי פסק הרמ”א שם סעיף י”ז, שאנו אין נוהגין בחליצת כתף לאבל, ואם כן אין שום טעם לחליצתו אצל החתן”. ועיין בקובץ מסורה ח”ח דף נ”ב אות ז’, שכתב וז”ל: “אחד מהתלמידים לבש קיטל ועל גביו מעיל (הקו”ט) שלו (כמנהג מקצת מן החסידים, שלא יראה הקיטל מבחוץ), והי’ חם לו מאוד, וחשב אולי להסיר את הזאקע”ט שלו, שלא יזיע, ואמר לו רבינו (הגרי”ד זצ”ל) שאין זה נכון לעמוד תחת החופה בלי ז’עקע”טּ, אע”פ שאינו ניכר לאחרים העומדים שם, כי חתן דינו כיו”ט [ע’ גמ’ ריש כתובות], וביו”ט צריכים ללבוש מלבושי יו”ט, אפילו אם אין שמה אחרים הרואים אותו”.

5. The custom of Chabad Chassidim is that the chosson should wear a gartel (belt for prayer) under the chuppah. (Sefer Haminhagim Chabad 76)

The Torah commands us not to stand idly by while someone’s blood is being spilled (Lo Saamod Al Dam Re’acha). We must therefore do everything in our power to save another Jew from a life threatening situation. If one is able to save another person and does not he has transgressed this commandment. However, there is also a ruling of Chayecha Kodem, which teaches that your life takes precedence and therefore one is not allowed to place one’s self in a life threatening situation to spare another from a life threatening situation. The question that the poskim deal with is one required to enter a potentially life threatening situation (Safek Sakana) in order to save another Jew from an absolute life threatening situation. For example a man is drowning and if no one jumps in to save him he will die. However, the torrent is pretty strong and it is possible that the person jumping in may be in danger himself of drowning. The question is is he allowed or required to jump in the water?
Harav Yosef Karo zt”l, in his Sefer Kesef Mishnah (Rotzeach 1:14), cites the Hagahos Maimon who rules in accordance with the Yerushalmi that one is required to place himself in a Safek Sakana in order to save another Jew from an absolute life threatening situation. He explains that because the other person will definitely die and the rescuer will only potentially die, we worry about the definite and not the potential. This was also the view of the Tiferes Yisroel (Peah 1:5). The Kesef Mishnah and Hagahos Maimon do not tell us where in the Yerushalmi can this ruling be found. The Netziv (Emek Sheila Shelach) explains that the Yerushalmi they are referring to can be found in Meseches Terumos. The Yerushalmi records that Rav Imi was captured by robbers and was in a life threatening situation. Rav Yonasan said that there is nothing we can do and we must accept his untimely fate. However, Reish Lakish said, “I am going to rescue him and either I kill them (the captors) or they kill me.” Reish Lakish actively placed himself in danger in order to save his friend and this is the source of the ruling of the Hagahos Maimon.
Harav Yoel Serkes zt”l (Sma C.M 426), in his commentary on Shulchan Aruch, noted that the Rama and Shulchan Aruch both omit this ruling from their writings. It is in no doubt due to the fact that the pillars of halacha, the Rosh, Rif, and Rambam, all omitted the ruling of the Yerushalmi. It also seems that Rabbeinu Yona, in his Sefer Issur V’Heter (59:38), disagrees with the Hagahos Maimon and rules that one is not required to enter a potentially dangerous situation in order to save a person in life threatening danger. The Mishnah Berurah (329:19) also rules that one is not required to endanger himself in order to save another.
The Aruch Hashulchan explains that the reason all these Rishonim do not rule in accordance with the Yerushalmi is that the Talmud Bavli disagrees with the Yerushalmi. He does not, however, include a source from the Bavli that would imply a convey a view different from that of the Yerushalmi. See the Tzitz Eliezer (9:45) who cites potential sources from the Bavli that seem to disagree with the Yerushalmi.
The Radvaz (3:627) feels that according to the vast majority of opinions who do not require one to endanger himself in order to save another person. Not only is one not required to do so, one is not allowed to do so. He writes that one who places himself in Safek Sakana in order to save his friend is a “foolishly pious individual” and the potential risk out ways the mortal danger facing his friend. One is not allowed to endanger himself in order to perform a Mitzvah or in order to avoid a sin (except idolatry, murder, and sexual relations). Therefore, it is not permitted to endanger one’s self in order to avoid performing the sin of Lo Saamod Al Dam Re’acha. This ruling was also cited by Harav Yitzchak Weiss zt”l (Minchas Yitzchak 6:103).
Harav Moshe Feinstein zt”l (Igros Moshe Y.D. 2:174:4) disagrees with the ruling of the Radvaz. He explains that although normally one may not endanger himslef in order to avoid a sin, in this case one is permitted since his actions will lead to a Jewish person being saved. According to Harav Moshe zt”l the whole dabate is whether one is required to enter a Safek Sakana in order to save his friend. However, everyone agrees that one is permitted to do so.
Harav Ovadia Yosef zt”l (Yechava Daas 3:84) found a discrepancy in the writings of the Radvaz. In one response the Radvaz writes that one is not permitted to endanger himself in order to save his friend. While in another response he writes that one is required to enter a somewhat dangerous situation in order to save someone from a life threatening situation. Harav Yosef zt”l explains that there is no contradiction. If there is a 50%, or more, chance of death one is not allowed to save his friend. One is not allowed to perform an act with such a high risk of death, even in order to save his friend. If the chance of death is less than 50% one is required to save his friend. In this case the chance of death is so small that the reward of saving a Jew out ways the potential danger. He adds that the Radvaz, himself, seems to indicate such a distinction in one of the responses.
The Radvaz does add that there is no requirement to donate a limb in order to save another jew, even if donating a limb involves a small risk of death. He explains that the ways of the Torah are sweet and the Torah would never require someone to become mutilated and deformed. What if donating eyes could save a life, reasons the Radvaz, you would have half of Klal Yisroel missing eyes? The Torah cannot require such a thing. Although it is praiseworthy, the Torah would never require organ donation.
[It should be noted that the above discussion may not apply to a war or soldiers and a rav should be consulted, see Minchas Chinuch 425, Griz on Chumash Beshalach and Shu”t Mishpat Cohen of Rav Kook zt”l 143]

1. Harav Ephraim Zalman Margalios zt”l, in his Sefer Mateh Ephraim (602:5), writes that the custom is to refrain from marrying during the Aseres Yimei Teshuvah (Ten Days of Repentance, beginning with Rosh Hashana and ending with Yom Kippur). The opinion of the Mateh Ephraim was also cited by the Kitzur Shulchan Aruch (130:4).

2. There are many reasons given for this stringent custom. The most obvious reason is that the Aseres Yimei Teshuvah are very serious days, days that are meant for prayer and repentance. Because weddings can cause frivolity and drunkenness it is not appropriate to have weddings during that time of the year. (Minhag Yisroel Torah on Nisuin)

3. Harav Dovid Tzvi Hoffman zt”l, however, in his Sefer Melamed Lehoil (E.H.1), writes a fascinating responsa regarding this subject. He writes, “I have seen in the Sefer Mateh Ephraim that one should not marry during the Aseres Yimei Teshuva. This was also codified by the Kitzur Shulchan Aruch. This halacha can also be found in the siddur of Harav Yaakov Emden zt”l. However, I have searched and not found an earlier source for such a stringent custom. It also appears to me that this stringent custom has not been widely accepted. This does not seem to be the view of the gedolei hador (leaders of the generation). Indeed, my wedding took place on the sixth of Tishrei in the year 5633. My father in law, the saintly Harav Yonah Rozenbaum zt”l, was slightly unsure as to whether my wedding may take place during the Aseres Yimei Teshuva. He asked Harav Zeligman Bar Bomberger zt”l who ruled in the affirmative and added that fulfilling the mitzvah of getting married and having children will help the young couple gain atonement on Yom Kippur. I, therefore, married during the Aseres Yimei Teshuva and neither my teachers nor my friends raised any objections. Therefore, it seems clear to me that one who has not yet fulfilled the obligation of having children should not avoid getting married during the Aseres Yimei Teshuva. However, one who already has children, and therefore marriage is not as great of an obligation, should delay the wedding until after Yom Kippur. After writing this letter it was brought to my attention that the Sefer Darchei Noam cites that Harav Azriel Hildsheimer zt”l permitted weddings to take place during the Aseres Yimei Teshuva.”

4. The Tzitz Eliezer (7:49:11) cites the opinion of Harav Dovid Hoffman zt”l and states, “It appears to me that the common custom, especially among Ashkenazic Jews, is to refrain from marrying during the Aseres Yimei Teshuva. However, when necessary one may rule leniently.”

5. The Chazon Ish (Maaseh Ish vol. 2 page 211), Harav Yosef Shalom Elyashiv zt”l (Yivakshu Mipihu page 393), and Harav Ovadia Yosef zt”l (Yechava Daas 1:48) rule that one may get married during the Aseres Yimei Teshuva.

6. Harav Ovadia Yosef zt”l continues that one should even urge others to marry as soon as possible, even if that means that the wedding will take place during the Aseres Yimei Teshuva. This applies especially if the chosson has already reached the age of twenty.

7. The period of time between Yom Kippur and Succos is an auspicious time for weddings. (haeirusin V’Hanisuin page 437)

1. The Shulchan Aruch (3:18) writes that merely going into a bathroom requires you to wash Netilas Yadayim when exiting. The Mishnah Berurah explains that one is required to wash his hands even if he did not use the bathroom since there is a ruach ra’ah that resides in the bathroom and clings to all that enter it. This is also the view of many poskim.

וכדי לבאר דבריו נ”ל להקדים- דאיתא בזוהר הקדוש (הקדמה דף י’ ע”ב): “רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא, דשריא תמן, ואתהני מההוא לכלוכא וטינופא, ומיד שרי על אצבעין דידו’ דבר נש”, ע”כ. היינו שחידש הזוהר הקדוש שבכל בית הכסא יש רוח רעה ששורה על אצבעות הידים של האנשים ששוהים שם. ומטעם זה היוצא מבית הכסא צריכין נטילה כדי להסיר הרו”ר ששורה על ידיו, וע”ז ביאר המשנ”ב שגם על כניסה בעלמא לביה”כ, אפילו לא עשה צרכיו, הרו”ר שורה על ידיו. וכן פסק האליה רבה (ס’ רכ”ז ס”ק ו’), המלבי”ם בספרו ארצות חיים (סימן ד’ ס”ק ע”ה), והרבה פוסקים הובאו בשו”ת יביע אומר (ח”ג סימן א’) יעו”ש שהאריך בזה.

2. Based upon the above halacha it would seem that one may not wash his hands in the bathroom since the second he is finished washing he will need to rewash in order to remove the ruach ra’ah of the bathroom. This will become an ongoing unending cycle and therefore washing in the bathroom should not be allowed. Indeed, a prohibitive view can be found in the sefer Har Tzvi (50), by Harav Tzvi Pesach Frank zt”l.

3. However, the poskim offer two possible heterim in order to justify the actions of many who act leniently and wash their hands in the bathroom.
A) The Gemara in Brachos (26a) explains that Persian latrines do not have the hallachic status of a bathroom.50 Rashi explains that Persian latrines are sloped, so the excrement slides down to a place far from the person. Some poskim argue that our bathrooms should be treated like a Persian latrine since the excrement does not remain in our bathrooms after one flushes the toilet. This argument was advanced by the Rav of Tirna (see Minchas Yitzchak 1:60), Harav Ahron Walkin zt”l (Zaken Ahron 1) and Harav Chaim Pinchas Scheinberg zt”l (Halichos Yisroel page 5). Harav Moshe Shternbuch shlit”a writes that he saw a booklet written by a student of Harav Ahron Kotler zt”l and it stated that if there was no sink outside of the bathroom, Harav Ahron would wash his hands in the bathroom. He explained that our modern bathrooms, that have the ability to remove the waste, has the hallachic status of the Persian latrines mentioned in the Gemara (Teshuvos V’Hanhagos 2:4). However, many poskim, including the Chazon Ish, Harav Ovadia Yosef zt”l, Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l and Harav Yosef Shalom Elyashiv zt”l, all argue that our bathrooms are fundamentally different from that of the Persian latrines. In the Persian bathrooms the excrement did not remain there even momentarily and therefore did not have the status of a bathroom and did not have any ruach ra’ah. In our bathrooms, however, the excrement will remain until it is flushed away and therefore has the status of a bathroom.

אמנם יש מקום לפקפק בזה ולומר דשפיר יש לחלק בין בתי כסאות דידן לשל פרסאי, דשאני התם שאין הרעי נשאר בפי הגומא כלל, אלא מיד נופל הוא ברחוק ד’ אמות מפי הגומא, אבל כאן שהטינופות נמצאת בקערת ביה”כ כל זמן שהוא עושה צרכיו, עד שהוא קם ומושך בית יד הסילון של המים מכיון שירד עליו תורת ביהכ”ס תו לא פקע. והו”ל כבית הכסא שפינהו שאסור לקרות כנגדו, וכמ”ש הגר”ר עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר או”ח סימן ב’. וכן כתב בשו”ת ארץ צבי (ס’ ק”י) ובספר הליכות שלמה (מפי השמועה מהג”ר שלמה זלמן אורבך זצ”ל) דף רמ”ט בדבר הלכה שם. ועיין בספר הליכות ישראל הנ”ל שכ’: “וכן אמר לי הגרי”ש אלישיב זצ”ל דיש להחמיר בביהכ”ס שלנו דגרועין הן מבה”כ של פרסאי, שהרי התם הטינופת מתגלגלת מעצמו משא”כ בדידן שעומדת במקומה עד ששוטפה במים”, עכת”ד. ובאמת כבר דן בזה בספר חזון איש על או”ח (ס’ י”ז ס”ק ד) וז”ל: “הני ביה”כ דידן לכאורה כבי”כ דפרסאי נינהו שהצואה נופלת לבור רחוק ד”א מן הנקב, אלא שי”ל דלא דמי דהתם בבת”כ דפרסאי לא היתה הצואה מתעכבת כלל אלא מתגלגלת תיכף למרחוק אבל בהני דידן הצואה מתעכבת עד שמרזם עליה מים לשוטפה וכו'”, ע”ש.

B) The Sefer Eretz Tzvi writes that if since our bathrooms have other uses (such as to wash one’s hands and face) it is not considered a “bathroom” in halacha. A similar ruling was issued by Harav Yosef Eliyahu Henkin zt”l, Harav Chaim Berlin zt”l and Harav Chaim Pinchas Scheinberg zt”l.

הנה בשו”ת זקן אהרן (סו”ס א’) הנ”ל כתב בסו”ד וז”ל: “אבל לענין נט”י דהטעם הוי משום רוח רעה, בזה אליבא דכו”ע מסתבר דכל שאין מיוחד לאיסור לחוד לא שייך הטעם דרוח רעה, שאינו קובע מקום במקום כזה שמשתמשין שמה גם תשמישין אחרים שאינן מאוסין. ולפ”ז בנ”ד בהחדרים שנעשה שם הוואסער לייטוג (מקום ששואבים משם מים) ומשתמשין שם תמיד לצורך לקיחת מים, ואלא שנמצא שם גם אמבטי לצורך רחיצה, אבל רוב תשמישי החדר הזה לדבר נקי וטהור וכו’, נ”ל דאין צורך נטילה כל הנכנס לשם”, ע”כ. הרי דהתיר אם אך ורק רוב תשמישי החדר לדבר נקי, ודון מינה לבתי כסאות שלנו שיש בתוכם ברזי מים עם כיור, שאם רוב תשמיש היינו לרחוץ פניו בהברז אז יש להתיר. וע”ע בשו”ת ארץ צבי (ס’ ק”י) שכ’ דיש מקום להתיר אם החדר נעשה ג”כ לרחוץ פניו וידיו וכעין מש”כ המג”א (ס’ פ”ז ס”ק א’ הובא במשנ”ב שם) לענין גרף דאם הכלי מיוחד גם לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין שאין בהם ריח רע מותר. ובסמוך לזה (בסימן קי”א) ביאר יותר וז”ל: “אשר כ’ עוד כת”ר שליט”א בה”כ חשוב יותר עיקר משום שהוא יותר הכרחי מתשמיש של רחיצה דברים של טעם הם. מ”מ יש מעלה ברחיצה לעומתו דרחיצה הוא תשמיש יותר תדירי כי אחר עשיית צרכים רוחצים ידים ועוד רוחצים בבקר או באמצע היום אחר שינה ואחר אכילה”, ע”ש. והנה סברא הנ”ל מצאנו ג”כ בכתבי הגרי”א הענקין צ”ל (ח”א דף ק’) שכתב: “בתי כסאות שבמדינה זו שהצואה נופלת בהם לתוך המים ונשטפת מיד לחוץ וגם החדר מיוחד גם לשאר דברים, נראה דיש לו דין חדר אמצעי שבמרחץ שאסור שם בק”ש ותפלה, ומותר בשאלת שלום. ויכול לרחוץ שם ידיו לתפלה ולאכילה ויברך על נטילת ידים בחוץ, והנכנס לשם ולא עשה צרכיו א”צ נט”י”, עכ”ל. הרי שהשתמש בהסברא דהחדר מיוחד גם לשארי דברים לסניף. וכ”כ בשו”ת נשמת חיים להגאון רבי חיים ברלין זצ”ל (סימן ג’) שהרי העלה דהיוצא מבה”כ אם לא עשה צרכיו א”צ נט”י אלא שהחמירו האחרונים דצריך נטילה, והוא ע”פ הזוהר, אולם מסיק וכתב דכל שהחדר אינו מיוחד להטלת מים בלבד אלא מיוחד נמי לרחיצה, אז אינו נקרא בה”כ ויש להקל בזה שהיוצא משם ולא השתין מים א”צ נטילה ע”ש. וכן מצאתי בספר הליכות ישראל הנ”ל שכ’ בזה הלשון: “ואמר לי הגרח”פ שיינברג זצ”ל, דהיכא שמיוחד גם לשאר דברים וכגון לרחיצה או לכיבוס, יכול ליטול ידיו בפנים ולנגבם שם. אכן היכא שאין שם “סינק” (כיור), אז יש להחמיר וליטול ידיו בחוץ עכת”ד”.

4. If one does wash his hands in the bathroom, then he should make sure his hands are still wet as he leaves the bathroom and only dry them outside of the bathroom (see footnote).

כן ראיתי בשו”ת אגרות משה (ח”א אה”ע ס’ קי”ד) שדן בזה וכ’: “וליטול ידים לאכילה אין יכולים אף בבתי כסאות שלנו. ולתפלה אם אין מקום אחר יטול שם ידיו אבל לא ינגבם שם אלא מחוץ לבה”כ, דלתפלה הא סגי בדיעבד גם בשא”ד שמנקין הידים ולא גרע זה מהם. ופשוט דעדיפא דעכ”פ נקיון דמיא הוי ולא יצטרך להדר עלייהו לכו”ע אף להיש ספרים בתוס’ ברכות דף ט”ו. אבל לכתחילה צריך לראות שאף לתפלה יהיה בביהכ”נ מקום אחר לרחוץ הידים”. ומבואר מדבריו שאף לתפלה אין לנגב שם אלא מחוץ לבה”כ, וסתימת לשונו משמע דאיירי אף למנחה ולמעריב שאין ברכה כלל. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”ג סימן א’ ובח”ז ס כ”ז (בשם החזו”א) כדי להבין דין זה, יעו”ש. וע”ע בחזון איש (או”ח ס’ כ”ד אות כ”ז), שו”ת הר צבי (סימן נ’), אילת השחר (גיטין דף ט”ז), ובשונה הלכות (סימן ד’ ס”ק מ”ח), ואכמ”ל.

I am happy to anounce that I recently printed the second volume of my sefer on Kiruv, Umekareiv Biyamin. The sefer, just as volume one, is a Hebrew hallachic work discussing some of the more common questions posed to Kiruv and Chinuch rabbanim.

Some topics discussed in this sefer include: pidyon haben when they do not know if the child is a kohen, levi or yisrael; attending a wedding in a conservative synagogue; using secular tunes for davening; naming children after non-observant Jews etc. Below is the table of contents.

To order a copy please contact me at avizakutinsky@gmail.com. The price of the sefer is $16 for those living in the USA.

I thank you for your time

תוכן הענינים

עניני תפלה
סימן א’ בענין בעל תשובה שלא אמר קדיש על אביו בשנה הראשונה אם יאמר אחר כך
ובו יבואר: שיטת האר”י ז”ל בסוד ענין אמירת קדיש – משפט רשעים בגיהנם י”ב חודש – דברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל – דברי הרב יעקב הלל שליט”א

סימן ב’ בענין תפילה בשביל אחר שיחזור בתשובה
ובו יבואר: קושיות המהרש”א – שיטת החזון איש

סימן ג’ בענין בעל תשובה ספרדי שחזר בתשובה אצל חב”ד, איך עליו לנהוג לענין מנהגים ותפלה
ובו יבואר: שיטת הגאון רבי עובדיה יוסף זצ”ל – שיטת הגאון רבי שלמה זלמן אורבך זצ”ל – שיטת הגאון רבי חיים פינחס שיינברג זצ”ל – אין לשנות הנוסח שלו – נוסח עדות מזרח ודעת האר”י ז”ל – דעת המחמירים אף בזה – מתוך מה שלבו חפץ

סימן ד’ בדבר טלפון, רדיו ומיקרופון לכל דבר שבקדושה
חלק ראשון- השומע קדיש וברכות ע”י מכשירים כאלו אם יש לענות אמן אחריהם
ובו יבואר: חילוק בין נד”ד לברכה מעל טייפ – דיעות הפוסקים שיש לענות אמן בכל ענין
חלק שני- ואם יכול לצאת ידי חובתו (כמו למגילה והבדלה) ע”י מכשירים כאלו
ובו יבואר: הבנת פוסקי דורנו בפעולת מכשיר הטלפון וכדומה – צד להתיר בקריאת המגילה והבדלה לפי האגרות משה והציץ אליעזר – העומד סמוך לשליח צבור שקורא המגילה במיקרופון – מכונת שמיעה (Hearing Aid)

סימן ה’ ברכת שהחיינו על קיום מצוה בפעם הראשונה
ובו יבואר: שיטות הראשונים בזה – שיטות הסוברים לברך – שיטות הסוברים שלא לברך – דעת הפרי תואר

סימן ו’ בענין אם מותר לנגן קטעי תפלה ובקשות בניגוני נכרים
ובו יבואר: מקור הדברים – שלא בשעת תפלה – דעת המגן אברהם – ניגון נכרי – שירי גוים שנשתכחו

סימן ז’ תפילה במקום שתלו שם צורת שתי וערב
ובו יבואר: דברי התרומת הדשן

עניני תורה
סימן ח’ בענין אם מותר לכבד את מי שאינו דתי למלאות אות בהכנסת ספר תורה
ובו יבואר: אם יש לחילונים דזמננו חלות שם מחלל ש”ק בפרהסיא – תינוק שנשבה – אי מילוי אות נחשב ככתיבה

סימן ט’ בענין אם מותר להזכיר שמות השם הנזכרים בתלמוד ובמדרשים
ובו יבואר: דעת המתירים – חצי פסוק – סברא לחלק בין פסוקים וברכות – דעת האוסרים

סימן י’ בענין לימוד תורה לתלמיד שאינו הגון ואם יש לחוש לזה למעשה בזמננו
ובו יבואר: מקורות לדין זה – שיטת המאירי – דברי הערוך השלחן – שיטת השלחן ערוך הרב

סימן י”א בענין לימוד תורה שבעל פה ושבכתב לנשים
ובו יבואר: כאילו מלמדה תפלות – תורה שבכתב – פשטות תורה שבכתב – מפרשי תנ”ך – לא כדורות הראשונים דורות האחרונים – דינים השייכים לאשה – ביאור “חיוב” זה – תורה שבעל פה – אגדות חז”ל ומוסר – שיטת הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולוביצי’יק זצ”ל

סימן י”ב בענין שותפות יששכר וזבולון
ובו יבואר: מקור הדברים – מחלוקת הראשונים בביאור השותפות של יששכר וזבולון – שיטת רבינו ירוחם (ע”פ האגרות משה) – שיטת רב האי גאון – שיטת רבינו ירוחם (ע”פ הגרש”ק זצ”ל) – אם חולקים השכר ממש

עניני פדיון הבן
סימן י”ג בענין פדיון הבן אצל איש שאינו יודע אם הוא כהן, לוי או ישראל
ובו יבואר: פדיון הבן נחשב דבר שבממון – סתירה מגמרא בכורות – שיטת הצמח צדק (הראשון) – דברי הקונטרס הספיקות – שיטת ההפלאה בדין אין הולכין בממון אחר הרוב – דעת החולקים על ההפלאה – אם האב יפדה את בנו הגדול או אם הבן יפדה את עצמו

סימן י”ד בתולה שזינתה וילדה בן זכר ומת ואח”כ נישאה וילדה בן זכר והבעל רוצה לפדותו והוא אינו פטר רחם אם מחוייבת להודיעו
ובו יבואר: אם ברכה שאינה צריכה הוי איסור דרבנן או דאורייתא – איסורים וכבוד הבריות – דין לובש שעטנז בשוגג

עניני שמות
סימן ט”ו האם מותר לקרות בנו ע”ש אביו הנפטר שלא שמר תורה ומצוות
ובו יבואר: חשיבות של שמות האדם – קריאת בנו אחר אביו הוי קיום כיבוד אב ואם – ושם רשעים ירקב – שמא עשה תשובה קודם מיתה – כשהנפטר היה בעל מדות טובות – צירוף עוד שם לברכה – בשעת קריאת השם יכוון על צדיק באותו שם

סימן ט”ז בענין נתינת שם נכרי לבן ישראל
ובו יבואר: דעת האוסרים – תרגום של לשון הקודש – מדינא מותר

ענין ארץ ישראל
סימן י”ז עליה לארץ ישראל בניגוד לרצון ההורים
ובו יבואר: מצוות יישוב ארץ ישראל – דעת הרמב”ן דמצותה מן התורה – דעת הרמב”ם – דעת רבינו חיים כהן – דעות הפוסקים בנדון דידן שיש לעשות עליה – דעות הפוסקים בנדון דידן שיש לשמוע להורים – מצוות יישוב ארץ ישראל הוי מצוה קיומית

עניני שבת ויו”ט
סימן י”ח בענין אם מותר לעשות ריקודים בשבת
ובו יבואר: שיטת התוספות – צד להחמיר אף להרמ”א – דעת הערוך השלחן – דעת המנחת אלעזר

סימן י”ט בענין הזמנת מחללי שבת לסעודת יום טוב
ובו יבואר: בישול לצורך עכו”ם – להזמינו לסעודת יום טוב – מחלל שבת בפרהסיא נידון כגוי מן התורה או מדרבנן – לבשל בשבילו בקדרה אחרת

סימן כ’ אם מותר לנסוע במוצאי שבת קודש עם נהג שברור שלא הבדיל כלל
ובו יבואר: לפני עור לא תתן מכשול – לומר “שבוע טוב” – שיטת הציץ אליעזר – דברי הגרי”ז על הרמב”ם

ענין צדקה
סימן כ”א בענין קבלת צדקה מעכו”ם וממומר לחלל שבת בפרהסיא
ובו יבואר: אין מקבלין צדקה מגוי – אם יש איסור בצינעה – חילוק בין קבלת צדקה משר ומלך ובין קבלה מעכו”ם יחידי – קבלת צדקה מנוצרים – קבלת צדקה מארגון או ממדינה – תמיכה מן השלטון (welfair) – קבלת מתנה מנכרי – קבלת מתנה וצדקה ממומר – רשימת שמות של מומרים

עניני נשואין
סימן כ”ב בענין נוסח הכתובה של אנשים ונשים עם בעיות מיוחדות
ובו יבואר: כתיבת הכתובה באופן שהכלה אינה בתולה – כתיבת שמות ההורים של חתן וכלה מאומצים – איש או אשה שאביהם גוי ואמם ישראלית – כתובת גרים וגיורות

סימן כ”ג השתתפות בחתונה באולם הנמצא ב”בית כנסת” רפורמי וקונסרבטיבי וכן לענין השתתפות בחתונה בין יהודי לעכו”ם
ובו יבואר: כניסה לבית כנסת רפורמי וקונסרבטיבי – חתונה בין ישראל לעכו”ם

סימן כ”ד בענין נישואין עם משפחות שלא שמרו טהרת משפחה
ובו יבואר: מקור הדברים – בעלי מדות טובות – האם הפגם הוא להמשך לדורות – דעת הגאון רבי משה פיינשטין זצ”ל

סימן כ”ה בענין אם מותר לכהן לישא אשה שאביה גוי ואמה ישראלית
ובו יבואר: מחלוקת הראשונים בבת נכרי לכהן – אם נשאת לא תצא – מה נחשב בדיעבד – קבלת זרע מבנק זרע

עניני עבודה זרה
סימן כ”ו בענין כניסה לכנסיה (Church) וכל המסתעף
ובו יבואר: להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד’ אמות – איסור כניסה לבית עבודה זרה – כניסה במקום פקוח נפש – כניסה כדי למנוע הפסד ממון – כניסה במקום איבה – כניסה בשביל הבחירות (Voting) – משחקי ילדים באולם השייך לתיפלה דעכו”ם – הליכה בחצר עבודת כוכבים – דעת הסוברים שישמעאלים הם עובדי עבודה זרה – דעת הסוברים שישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה

סימן כ”ז בענין האיסור של כישוף ומזלות
ובו יבואר: תמים תהיה עם ה’ אלקיך – הבטחה ולא ציווי – פעולות הכישוף וכדו’ אם יש להם מציאות אמיתית – קוסם קסמים – טעם האיסור – איזהו קוסם – גורל החול (Geomancy) – לשאול קוסמים במקום סכנה – לדעת העתידות עפ”י חכמת היד והפרצוף – מעונן – גדר האיסור – אחיזת עינים – אחיזת עינים לדעת הרמב”ם – אחיזת עינים לשיטת הרדב”ז – אם מותר להזמין “קוסם” (magician) למסיבת חתן וכלה או ביום הפורים – להזמין קוסם גוי – טעם להקל להזמין קוסם וביאור שיטת הרמב”ם – חכמת האיצטגנינות (Astrology) – לדעת הטבעים – מנחש – ניחוש וסימן – סימנא מילתא – ניחוש כאשר לא אומר במפורש שכוונתו לניחוש – גורל הגר”א – השימוש בגורל ע”י גדולי ליטא – פסוק לי פסוקך – בענין קמיעין

עניני הגר
סימן כ”ח דין הגר בברכת שלא עשני גוי
ובו יבואר: שעשני גר – לא יברך כלום – שלא עשני גוי

סימן כ”ט גר שנתגייר האם כליו טעונים טבילה
ובו יבואר: דעת הסוברים שיש חיוב טבילה – דעות הפוסקים שאין חיוב טבילה כלל

עניני אוכלים
סימן ל’ בענין ברכות על מאכלים שאינם כשרים
ובו יבואר: פסק השלחן ערוך

סימן ל”א בענין אם מותר לאכול אצל קרוב שאינו שומר דיני כשרות, ולהאמינו שהמאכלים כשרים
ובו יבואר: שיטת האגרות משה

סימן ל”ב אם מותר לבעל תשובה לאכול אצל הוריו בכלים שלהם
ובו יבואר: שיטת הרמ”א והש”ך – כלי חרס – כלי זכוכית – כלי זכוכית בשאר איסורים

ענין צניעות
סימן ל”ג כמה שאלות בעניני יחוד
ובו יבואר: מקור לאיסור יחוד ואי הוי איסור תורה – שיטת הרמב”ם – איש אחר עם שתי נשים – טעם איסור יחוד – שיעור יחוד – יחוד במעלית (elevator) – דעת המהרי”ל דיסקין וחצי שיעור ביחוד – יחוד אח ואחותו – שיעור קביעות – שיטת הגאון רבי משה פיינשטין זצ”ל – יחוד עם בן ובת מאומצים (Adopted) – האם לגר מותר להתייחד עם קרובותיו שמגיותו

When To Recite The Bracha

1. The poskim discuss whether one should recite the bracha while his hands are still wet or perhaps wait for his hands to be dried. 1) The Ben Ish Chai (Toldos 5) writes that immediately after washing the hands a blessing is to be said and one is not to delay it until after the hands dry. This is because according to the Arizal the impurity leaves the hands immediately upon being washed a third time, even before the drying and hence the blessing is not to be delayed. He adds that this is also the opinion of the great mekubal Rav Shalom Sharabi zt”l. Harav Ovadia Yosef zt”l (Yabia Omer 9:85) likewise rules that one should recite the bracha while his hands are still wet. 2) The Magen Avraham and the Mishnah Berurah (4:2) write that “one does not need to wait until the hands dry to recite the blessing.” After analyzing their words it is clear that they do not write that one must say the blessing prior to drying (as the Ben Ish Chai did) but rather it is not necessary to dry it. This implies that one can delay the blessing if he so chooses. 3) There are Poskim who rule that one must dry the hands prior to the blessing, being that according to them the impurity does not leave the hands until the water of the washing is dried. This opinion is found in the Machazik Bracha in name of Oar Tzaddikim in name of Mahram Nigrin. The Mishnah Berurah notes that this is not the accepted view.

2. As stated above, one should wash one’s hands immediately upon awakening. If one needs the bathroom, he is to wash his hands near his bed without saying a blessing, immediately proceed to use the bathroom, and immediately after leaving the bathroom he is to wash his hands a second time and recite the blessing of Al Netilas Yadayim. (Mishnah Berurah 4:4)

3. According to the Chaya Adam and Vilna Gaon (cited by Mishnah Berura) if after having gone to the bathroom one will still not be ready for davening and will have to go to the bathroom another time before davening (as is common when one wakes up a long time before davening), one should wash without a bracha upon waking up, wash a second time without a bracha after having gone to the bathroom the first time, and then wash a third time with a bracha of Al Netilat Yadayim when one is ready for davening after having gone to the bathroom a second time. This also seems to be the view of the Mishnah Berurah, who adds that one should then recite the blessing of Asher Yatzar and the rest of the morning blessings. A similar view was expressed by Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l (Halichos Shlomo page 23). However, the Shaarei Teshuva and Aruch Hashulchan disagree and rule that one should recite the blessing immediately after using the bathroom for the first time.

כתב המשנה ברורה בס”ק ד’: “והח”א כתב דנכון להמתין מלברך ענט”י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל עי”ש טעמו אח”כ מצאתי בספר מעשה רב שכן היה נוהג הגר”א ז”ל”. וביאר הסוגיא ביתר שאת שם בביאור הלכה ששאל זו תלוי במחלוקת בין הרא”שּ והרשב”א, וז”ל: “וזה לשון הח”א בכלל ז’ ס”ו נכון להמתין לברך ענט”י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל דאז יצא לכ”ע אבל כשבירך מקודם ואח”כ יפנה להרא”ש צריך לחזור ולברך ואף דלא קי”ל הכי מ”מ נכון ליזהר בזה. שם במ”א סק”א. עכ”ל. (משמע שהיה לו גירסא אחרת במ”א ובאמת לפי מה שכתוב לפנינו אין לו שום ביאור ועיין באחרונים) וכ”כ הגאון ר’ חיים צאנזאר בהגהותיו. ומשמע מן הח”א דמי שהוא קם זמן הרבה קודם התפלה אפילו אם הטיל מי רגלים דזה כבר נקרא בשם עשיית צרכים מ”מ כיון דמסתמא כשיגיע בבוקר זמן תפלה ילך בבית הכסא לנקות עצמו ימתין עתה מברכת ענט”י עד הבוקר כשינקה עצמו קודם התפלה כדי לצאת דעת הרא”ש דס”ל דעיקרה ניתקן בשביל התפלה ולכאורה קשה על עצתו איך יצא עתה בברכתו אליבא דהרשב”א הלא במה שנטל ידיו תיכף כשקם יצא ידי חובת נטילה ואיך יאמר עתה על הנטילה השנייה וצונו על נט”י ולומר דהברכה זו קאי על נטילה ראשונה הלא יש הפסק גדול ולכתחילה יש ליזהר בזה מאוד כמבואר בהרבה אחרונים בסימן ו’ עי”ש אמנם באמת אפשר ליישב דהרי כתב הב”י בסימן ו’ דלטעם הרשב”א דמשום בריה חדשה נוכל לאחרה ולסדרה עם שאר הברכות אף דהוא הפסק גדול אך א”כ יהיה צריך לברך אח”ז תיכף גם שאר ברכות השחר. ומסתימת לשון השע”ת בסימן ו’ סק”ה משמע שאין סובר כהח”א אלא תיכף אחר עשיית הצרכים מברך ענט”י וא”י וכן בדה”ח לא נזכר שום חילוק בענין זה ואפשר שהטעם הוא משום קושייתנו הנ”ל וכן מוכח בשע”ת סק”ד שזו היא שיטתו. אח”כ מצאתי בספר מעשה רב כהח”א שכתב שיש לסמוך ברכת ענט”י לתפלה ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח עכ”ל ואף דיש לדחות דהוא קאי שם לשיטתו דפסק שם כהרא”ש דצריך לברך לכל תפלה משא”כ לדידן מ”מ יותר טוב לעשות כהח”א דזה אליבא דהרא”ש בוודאי יוצא ואפשר גם להרשב”א לפי מה שכתב הב”י וכנ”ל משא”כ אם לא יעשה כוותיה להרא”ש בוודאי אינו יוצא וכדמוכח בתשובת הרא”ש שהובא בב”י. וגם מהרמב”ם משמע שסובר כהרא”ש דהעיקר ניתקן נט”י בשביל התפלה ולא בשביל בריה חדשה מדסובר דצריך לברך לכל תפלה בפרק ד’ מהלכות תפלה הלכה ג’ והובא בב”י לקמן בסימן צ”ב:”.

ודעת הערוך השלחן בסימן ד’ שיכול לברך מיד בבוקר אף לדעת הרא”ש, וז”ל: “וראיתי לגדולים שתפסו דלדעת הרא”ש בהכרח להסמיך ברכה זו לתפילה דווקא, כיון שנתקנה משום תפילה. ולעניות דעתי מוכח מהרא”ש עצמו שאינו כן, שהרי כתב בתשובה כלל ד’, והביאו הטור לקמן סוף סימן מ”ז, וזה לשונו: המשכים ללמוד קודם עלות השחר יברך “על נטילת ידים” ו”אשר יצר” וכו’ עד כאן לשונו. והרי עדיין אינו זמן תפילה והוא יושב ללמוד, ועם כל זה מברך “על נטילת ידים”! אלא ודאי דתקנת הברכה היתה משום תפילה, אך תקנוה שיברכה מיד בקומו ממיטתו. וכן מוכח מהרמב”ם ומהגמרא, שתקנוה בין ברכות השחר. וכן עיקר לדינא. (ועיין חיי אדם כלל ז’, ובמעשה רב. ולעניות דעתי נראה כמו שכתבתי.)

4. The previous argument would also apply to a case where one wakes up without needing to use the bathroom, but he will need the bathroom later on before davening, according to the Chayei Adam, Vilna Gaon and Rav Shlomo Zalman Auerbach zt”l one should only recite the bracha after having used the bathroom and when he is ready to daven. However, according to the Shaarei Teshuva and the Aruch Hashulchan one should recite the bracha after washing his hands when he wakes up.

5. Some Ashkenazim have the custom to wash their hands in their home, not recite a blessing, travel immediately to Shul and then recite the blessings of Al Netilas Yadayim, Ashar Yatzar and the rests of the birchas hashachar during davening. (Rama 6:2) However, the Kaf Hachaim and the Mishnah Berurah write the achronim agree that the proper approach is to recite the bracha of al netilas yadayim at home after immediately after washing one’s hands.

6. If one forgot to recite the bracha of al netilas yadayim before davening he may not recite it after davening. (Mishnah Berurah 4:1)

Preparing Water By The Bed

1. As stated in the previous post, the Gemara states that upon waking up in the morning an evil spirit rests upon one’s hands. The Gemara severely warns that one may not touch certain parts of the body before washing his hands as the ruach ra’ah can cause damage to the body. The Gemara writes that one should not touch food or drink, his eyes [lest he become blind], ears [lest he become deaf], nose [lest he contract bad smells], mouth [lest he become mute, and have bad breath], etc.

2. According to the Gemara one may walk prior to washing. The only restriction according to the Talmud is not to touch food and drink [or orifices of the body]. The Zohar, however is very stringent in these matters stating that one may not walk even four cubits (amos) while the impure spirit resides on ones hands prior to the morning washing and one who does so is liable to death by heaven (misah l’shamaayim). (Shulchan Aruch Harav 1:7) Due to the above restriction against walking before washing, the Elyah Rabbah (1:4) writes that prior to going to sleep one is to prepare a basin of water near his bed to wash with upon awakening. This opinion is cited by the Mishnah Berurah amongst other authorities. Indeed, many tzaddikim were very careful to prepare a basin of water near their bed in order not to walk while the ruach ra’ah rests on their hands (Noam Elimelech Igros Kodesh). Some tzaddikim were even diligent not to place their feet on the ground before washing their hands.

ראיתי בספר אגרא דפירקא סעי’ ט’ שכתב: “קבלה מאת כבוד דודי זקני סבא קדישא מו”ה משולם זושא זצוק”ל, הא דאין רשאין לילך ד’ אמות בלי נטילה בשחרית, אמר הוא ז”ל דיש ליזהר שלא להציג רגליו על הארץ בלא נטילה, כי בהציג רגליו על הארץ בלא נטילה אזי חס ושלום כל היום הרע (שבנפש הבהמיית) רודף אחריו להסיתו. ואמר ע”ז רמז הפסוק [תהלים לו ה] יתיצב על דרך לא טוב (אזי ח”ו) רע לא ימאס”. וכן כתב הגאון הקדוש מקאמרנא בשלחן הטהור (סימן א’ ס”ב): “מיד כשיעור משנתו בעודו שוכב במטה יטול ידיו ולא יעמוד על רגליו בלי נטילה ומכש”כ שאסור לילך ארבע אמות בלי נטילה וחייב מיתה”. וע”ע בספר קדוש ישראל (חלק א’ דף ט”ז) שכתב בלשון זה: “נוהג היה בבוקר השכם להעירם ולהגיש להם מים לנטילת ידים, ארע פעם כי בהביאו את המים לנטילה, שאל אחד מנכדיו: ‘מדוע מטריח עצמו הסבא להגיש לנו את המים, הלא נוכל לגשת בעצמנו, שהרי אין ארבע אמות עד מקום המים ומותרת הגישה עד לשם?’, לשאלת כ”ק הצמח צדק מוויזניץ מי הגיד להם זאת, השיבו: ‘המלמד לימדנו כך’, בעקבות תשובה זו פיטר הצ”צ זי”ע את המלמד ממשרתו”. ושוב מצאתי בספר דרכי חיים ושלום הנהגת הבעל מנחת אלעזר ממונקאטש בסימן א’ שכתב שהגאון זצ”ל לא הציג רגליו על הארך ולא הקים גופו בלי נטילת ידים כי אם בעודו שוכב הי’ מוטה ידיו לנט”ע מהכלי שהי’ מכין עם מים סמוך למטתו ממש, ע”ש.

3. While this practice is not just commendable, but also advisable, the author noticed that many people do not adhere to this ruling. Indeed, the Elyah Rabbah made note of the fact that many g-d fearing Jews do not place a basin of water by their beds. Now, it would be easy to just write this off as an error on the the part of many and that their actions are indeed incorrect. However, in an attempt to vindicate (melamed zechus) their actions, the author wishes to offer two possible leniencies, albeit questionable one’s.

4. The first potential heter is that of the Shevus Yaakov (cited by Shaarei Teshuvah). The Shevus Yaakov maintains that one may according to hallacha consider the entire house as four amos. Therefore, according to this opinion one may walk around the room before washing. However, the Mishnah Berurah writes that one may only rely on this opinion in a case of need.

5. The second potential heter traces itself back to tragic death of The Ger Tzedek of Vilna. The Ger Tzedek of Vilna (c. 1700 – May 23, 1749), also known as Count Valentine Potocki, was a Polish nobleman of the Potocki family who converted to Judaism and was burned at the stake by the Roman Catholic Church because he had renounced Catholicism and had become an observant Jew. Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l reported that there is a tradition that the Vilna Gaon zt”l said that when the Ger Tzedek was killed he sanctified G-d’s name to such a degree that the ruach ra’ah of the morning was strongly diminished. Harav Avigdor Neventzhal shlit”a explains, in the name of Harav Shlomo Zalman, that the tradition from the Vilna Gaon that the ruach ra’ah on hands was nullified with the death of the Ger Tzedek applies only to laws of the Zohar (such as not walking four amos) and not the Talmud Bavli (such as not touching bodily holes) and since this law is sourced in the Zohar, there is reason to be lenient. However, as noted above most authorities, including the Mishnah Berurah, make no comment of this leniency.