Marriage During The Aseres Yimei Teshuva

1. Harav Ephraim Zalman Margalios zt”l, in his Sefer Mateh Ephraim (602:5), writes that the custom is to refrain from marrying during the Aseres Yimei Teshuvah (Ten Days of Repentance, beginning with Rosh Hashana and ending with Yom Kippur). The opinion of the Mateh Ephraim was also cited by the Kitzur Shulchan Aruch (130:4).

2. There are many reasons given for this stringent custom. The most obvious reason is that the Aseres Yimei Teshuvah are very serious days, days that are meant for prayer and repentance. Because weddings can cause frivolity and drunkenness it is not appropriate to have weddings during that time of the year. (Minhag Yisroel Torah on Nisuin)

3. Harav Dovid Tzvi Hoffman zt”l, however, in his Sefer Melamed Lehoil (E.H.1), writes a fascinating responsa regarding this subject. He writes, “I have seen in the Sefer Mateh Ephraim that one should not marry during the Aseres Yimei Teshuva. This was also codified by the Kitzur Shulchan Aruch. This halacha can also be found in the siddur of Harav Yaakov Emden zt”l. However, I have searched and not found an earlier source for such a stringent custom. It also appears to me that this stringent custom has not been widely accepted. This does not seem to be the view of the gedolei hador (leaders of the generation). Indeed, my wedding took place on the sixth of Tishrei in the year 5633. My father in law, the saintly Harav Yonah Rozenbaum zt”l, was slightly unsure as to whether my wedding may take place during the Aseres Yimei Teshuva. He asked Harav Zeligman Bar Bomberger zt”l who ruled in the affirmative and added that fulfilling the mitzvah of getting married and having children will help the young couple gain atonement on Yom Kippur. I, therefore, married during the Aseres Yimei Teshuva and neither my teachers nor my friends raised any objections. Therefore, it seems clear to me that one who has not yet fulfilled the obligation of having children should not avoid getting married during the Aseres Yimei Teshuva. However, one who already has children, and therefore marriage is not as great of an obligation, should delay the wedding until after Yom Kippur. After writing this letter it was brought to my attention that the Sefer Darchei Noam cites that Harav Azriel Hildsheimer zt”l permitted weddings to take place during the Aseres Yimei Teshuva.”

4. The Tzitz Eliezer (7:49:11) cites the opinion of Harav Dovid Hoffman zt”l and states, “It appears to me that the common custom, especially among Ashkenazic Jews, is to refrain from marrying during the Aseres Yimei Teshuva. However, when necessary one may rule leniently.”

5. The Chazon Ish (Maaseh Ish vol. 2 page 211), Harav Yosef Shalom Elyashiv zt”l (Yivakshu Mipihu page 393), and Harav Ovadia Yosef zt”l (Yechava Daas 1:48) rule that one may get married during the Aseres Yimei Teshuva.

6. Harav Ovadia Yosef zt”l continues that one should even urge others to marry as soon as possible, even if that means that the wedding will take place during the Aseres Yimei Teshuva. This applies especially if the chosson has already reached the age of twenty.

7. The period of time between Yom Kippur and Succos is an auspicious time for weddings. (haeirusin V’Hanisuin page 437)

Advertisements

Washing One’s Hands In The Bathroom

1. The Shulchan Aruch (3:18) writes that merely going into a bathroom requires you to wash Netilas Yadayim when exiting. The Mishnah Berurah explains that one is required to wash his hands even if he did not use the bathroom since there is a ruach ra’ah that resides in the bathroom and clings to all that enter it. This is also the view of many poskim.

וכדי לבאר דבריו נ”ל להקדים- דאיתא בזוהר הקדוש (הקדמה דף י’ ע”ב): “רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא, דשריא תמן, ואתהני מההוא לכלוכא וטינופא, ומיד שרי על אצבעין דידו’ דבר נש”, ע”כ. היינו שחידש הזוהר הקדוש שבכל בית הכסא יש רוח רעה ששורה על אצבעות הידים של האנשים ששוהים שם. ומטעם זה היוצא מבית הכסא צריכין נטילה כדי להסיר הרו”ר ששורה על ידיו, וע”ז ביאר המשנ”ב שגם על כניסה בעלמא לביה”כ, אפילו לא עשה צרכיו, הרו”ר שורה על ידיו. וכן פסק האליה רבה (ס’ רכ”ז ס”ק ו’), המלבי”ם בספרו ארצות חיים (סימן ד’ ס”ק ע”ה), והרבה פוסקים הובאו בשו”ת יביע אומר (ח”ג סימן א’) יעו”ש שהאריך בזה.

2. Based upon the above halacha it would seem that one may not wash his hands in the bathroom since the second he is finished washing he will need to rewash in order to remove the ruach ra’ah of the bathroom. This will become an ongoing unending cycle and therefore washing in the bathroom should not be allowed. Indeed, a prohibitive view can be found in the sefer Har Tzvi (50), by Harav Tzvi Pesach Frank zt”l.

3. However, the poskim offer two possible heterim in order to justify the actions of many who act leniently and wash their hands in the bathroom.
A) The Gemara in Brachos (26a) explains that Persian latrines do not have the hallachic status of a bathroom.50 Rashi explains that Persian latrines are sloped, so the excrement slides down to a place far from the person. Some poskim argue that our bathrooms should be treated like a Persian latrine since the excrement does not remain in our bathrooms after one flushes the toilet. This argument was advanced by the Rav of Tirna (see Minchas Yitzchak 1:60), Harav Ahron Walkin zt”l (Zaken Ahron 1) and Harav Chaim Pinchas Scheinberg zt”l (Halichos Yisroel page 5). Harav Moshe Shternbuch shlit”a writes that he saw a booklet written by a student of Harav Ahron Kotler zt”l and it stated that if there was no sink outside of the bathroom, Harav Ahron would wash his hands in the bathroom. He explained that our modern bathrooms, that have the ability to remove the waste, has the hallachic status of the Persian latrines mentioned in the Gemara (Teshuvos V’Hanhagos 2:4). However, many poskim, including the Chazon Ish, Harav Ovadia Yosef zt”l, Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l and Harav Yosef Shalom Elyashiv zt”l, all argue that our bathrooms are fundamentally different from that of the Persian latrines. In the Persian bathrooms the excrement did not remain there even momentarily and therefore did not have the status of a bathroom and did not have any ruach ra’ah. In our bathrooms, however, the excrement will remain until it is flushed away and therefore has the status of a bathroom.

אמנם יש מקום לפקפק בזה ולומר דשפיר יש לחלק בין בתי כסאות דידן לשל פרסאי, דשאני התם שאין הרעי נשאר בפי הגומא כלל, אלא מיד נופל הוא ברחוק ד’ אמות מפי הגומא, אבל כאן שהטינופות נמצאת בקערת ביה”כ כל זמן שהוא עושה צרכיו, עד שהוא קם ומושך בית יד הסילון של המים מכיון שירד עליו תורת ביהכ”ס תו לא פקע. והו”ל כבית הכסא שפינהו שאסור לקרות כנגדו, וכמ”ש הגר”ר עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר או”ח סימן ב’. וכן כתב בשו”ת ארץ צבי (ס’ ק”י) ובספר הליכות שלמה (מפי השמועה מהג”ר שלמה זלמן אורבך זצ”ל) דף רמ”ט בדבר הלכה שם. ועיין בספר הליכות ישראל הנ”ל שכ’: “וכן אמר לי הגרי”ש אלישיב זצ”ל דיש להחמיר בביהכ”ס שלנו דגרועין הן מבה”כ של פרסאי, שהרי התם הטינופת מתגלגלת מעצמו משא”כ בדידן שעומדת במקומה עד ששוטפה במים”, עכת”ד. ובאמת כבר דן בזה בספר חזון איש על או”ח (ס’ י”ז ס”ק ד) וז”ל: “הני ביה”כ דידן לכאורה כבי”כ דפרסאי נינהו שהצואה נופלת לבור רחוק ד”א מן הנקב, אלא שי”ל דלא דמי דהתם בבת”כ דפרסאי לא היתה הצואה מתעכבת כלל אלא מתגלגלת תיכף למרחוק אבל בהני דידן הצואה מתעכבת עד שמרזם עליה מים לשוטפה וכו'”, ע”ש.

B) The Sefer Eretz Tzvi writes that if since our bathrooms have other uses (such as to wash one’s hands and face) it is not considered a “bathroom” in halacha. A similar ruling was issued by Harav Yosef Eliyahu Henkin zt”l, Harav Chaim Berlin zt”l and Harav Chaim Pinchas Scheinberg zt”l.

הנה בשו”ת זקן אהרן (סו”ס א’) הנ”ל כתב בסו”ד וז”ל: “אבל לענין נט”י דהטעם הוי משום רוח רעה, בזה אליבא דכו”ע מסתבר דכל שאין מיוחד לאיסור לחוד לא שייך הטעם דרוח רעה, שאינו קובע מקום במקום כזה שמשתמשין שמה גם תשמישין אחרים שאינן מאוסין. ולפ”ז בנ”ד בהחדרים שנעשה שם הוואסער לייטוג (מקום ששואבים משם מים) ומשתמשין שם תמיד לצורך לקיחת מים, ואלא שנמצא שם גם אמבטי לצורך רחיצה, אבל רוב תשמישי החדר הזה לדבר נקי וטהור וכו’, נ”ל דאין צורך נטילה כל הנכנס לשם”, ע”כ. הרי דהתיר אם אך ורק רוב תשמישי החדר לדבר נקי, ודון מינה לבתי כסאות שלנו שיש בתוכם ברזי מים עם כיור, שאם רוב תשמיש היינו לרחוץ פניו בהברז אז יש להתיר. וע”ע בשו”ת ארץ צבי (ס’ ק”י) שכ’ דיש מקום להתיר אם החדר נעשה ג”כ לרחוץ פניו וידיו וכעין מש”כ המג”א (ס’ פ”ז ס”ק א’ הובא במשנ”ב שם) לענין גרף דאם הכלי מיוחד גם לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין שאין בהם ריח רע מותר. ובסמוך לזה (בסימן קי”א) ביאר יותר וז”ל: “אשר כ’ עוד כת”ר שליט”א בה”כ חשוב יותר עיקר משום שהוא יותר הכרחי מתשמיש של רחיצה דברים של טעם הם. מ”מ יש מעלה ברחיצה לעומתו דרחיצה הוא תשמיש יותר תדירי כי אחר עשיית צרכים רוחצים ידים ועוד רוחצים בבקר או באמצע היום אחר שינה ואחר אכילה”, ע”ש. והנה סברא הנ”ל מצאנו ג”כ בכתבי הגרי”א הענקין צ”ל (ח”א דף ק’) שכתב: “בתי כסאות שבמדינה זו שהצואה נופלת בהם לתוך המים ונשטפת מיד לחוץ וגם החדר מיוחד גם לשאר דברים, נראה דיש לו דין חדר אמצעי שבמרחץ שאסור שם בק”ש ותפלה, ומותר בשאלת שלום. ויכול לרחוץ שם ידיו לתפלה ולאכילה ויברך על נטילת ידים בחוץ, והנכנס לשם ולא עשה צרכיו א”צ נט”י”, עכ”ל. הרי שהשתמש בהסברא דהחדר מיוחד גם לשארי דברים לסניף. וכ”כ בשו”ת נשמת חיים להגאון רבי חיים ברלין זצ”ל (סימן ג’) שהרי העלה דהיוצא מבה”כ אם לא עשה צרכיו א”צ נט”י אלא שהחמירו האחרונים דצריך נטילה, והוא ע”פ הזוהר, אולם מסיק וכתב דכל שהחדר אינו מיוחד להטלת מים בלבד אלא מיוחד נמי לרחיצה, אז אינו נקרא בה”כ ויש להקל בזה שהיוצא משם ולא השתין מים א”צ נטילה ע”ש. וכן מצאתי בספר הליכות ישראל הנ”ל שכ’ בזה הלשון: “ואמר לי הגרח”פ שיינברג זצ”ל, דהיכא שמיוחד גם לשאר דברים וכגון לרחיצה או לכיבוס, יכול ליטול ידיו בפנים ולנגבם שם. אכן היכא שאין שם “סינק” (כיור), אז יש להחמיר וליטול ידיו בחוץ עכת”ד”.

4. If one does wash his hands in the bathroom, then he should make sure his hands are still wet as he leaves the bathroom and only dry them outside of the bathroom (see footnote).

כן ראיתי בשו”ת אגרות משה (ח”א אה”ע ס’ קי”ד) שדן בזה וכ’: “וליטול ידים לאכילה אין יכולים אף בבתי כסאות שלנו. ולתפלה אם אין מקום אחר יטול שם ידיו אבל לא ינגבם שם אלא מחוץ לבה”כ, דלתפלה הא סגי בדיעבד גם בשא”ד שמנקין הידים ולא גרע זה מהם. ופשוט דעדיפא דעכ”פ נקיון דמיא הוי ולא יצטרך להדר עלייהו לכו”ע אף להיש ספרים בתוס’ ברכות דף ט”ו. אבל לכתחילה צריך לראות שאף לתפלה יהיה בביהכ”נ מקום אחר לרחוץ הידים”. ומבואר מדבריו שאף לתפלה אין לנגב שם אלא מחוץ לבה”כ, וסתימת לשונו משמע דאיירי אף למנחה ולמעריב שאין ברכה כלל. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”ג סימן א’ ובח”ז ס כ”ז (בשם החזו”א) כדי להבין דין זה, יעו”ש. וע”ע בחזון איש (או”ח ס’ כ”ד אות כ”ז), שו”ת הר צבי (סימן נ’), אילת השחר (גיטין דף ט”ז), ובשונה הלכות (סימן ד’ ס”ק מ”ח), ואכמ”ל.