1. The Sages enacted that every morning upon waking up one should wash his hands and recite the blessing al netilas yadaim. (Brachos 15.)

2. The Rishonim offer two reasons for this obligation: 1) The Rosh (Brachos 9:23 and Shu”t 4:1) writes that it is inevitable that while one is sleeping he will come in contact with areas of the body that are unclean and sweaty, rendering the hands unclean and unfit for prayer. Therefore, in order to allow us to pray shachris we wash our hands and recite a bracha. 2) The Rashba (Shu”t 1:191) offers a different reason for the enactment. He maintains that every morning when G-d returns our souls we are new beings and creations ready to begin serving Hashem. Explains the Rashba, just as kohanim needed to wash their hands in order to sanctify themselves before performing their service in the Beis Hamikdash, so too we must wash our hands before beginning our daily service of G-d. For normative halacha the accepted view is to wash one’s hands if either the Rosh or the Rashba deem it necessary, however, we only recite a blessing if the washing is required by both the Rosh and the Rashba. (see Ortzos Hachaim 4:1)

3. The poskim offer a third reason for the Netilas Yadayim in the morning and that is because the Gemara stated that an evil spirit (ruach ra’ah) rests on one’s hands in the morning and it can only be removed by washing the hands three times in succession (Shabbos 108a and Tur 4). This third reason for washing on it’s own does not require a blessing. The Mishnah Berurah (4:8) adds that while we take this reason into account and do our best to remove the evil spirit, the Sages would not have created an enactment requiring Netilas Yadayim just to remove the ruach ra’ah. Rather, the real reason for the enactment is that of the Rosh and Rashba.

4. Women must also wash their hands in the morning before davening.

וראיתי בשו”ת מחזה אליהו ח”א סימן י”א שביאר שכיון שהחיוב נטילה חל משות תפלת שחרית, לא מיבעיא לדעת הרא”ש שכל החיוב הוא משום תפלת י”ח אלא גם לדעת הרשב”א אין נוטל אלא לתפלת שחרית וכמו שהבאנו לעיל מחיי אדם, וא”כ נמצא שלא יברכו על נטילת ידים אלא א”כ מתפללת תפלת י”ח או עכ”פ קרית שמע, אבל אשה היוצאת ידי חובת תפלתה בברכות השחר או בשאר בקשות תיטול ידיה אבל לא תברך. אכן שוב מצאתי בספר אשי ישראל פרק ב’ סכ”ט שכתב בלשון זה: “גם נשים יכולות לברך ברכת על נטילת ידים בשחרית, ואפילו אם הן אינן מתפללת, ורק מסתפקות בתפילה ובקשה קצרה”. וביאר שם בהגה דאם האשה מתפללת ק”ש ושמו”ע ודאי יכולה לברך, דהרי ברכת ענט”י נתקן לתפילה, (עיין ערוך השלחן ס’ ד’ סע’ ה’-ו’) ועיין מג”א סי’ ו’ ס”ק ח’ דגם כשאומרת רק ברכות השחר עד ברכת הגומל חסדים טובים נחשב הברכות במקום תפילה שיכולה לברך תחילה ענט”י (עיין ערוך השלחן סימן ו’ סעי’ י’). ואפי’ אם הנשים יוצאת יד”ח מצוות התפילה בתפילה קצרה בלבד, ג”כ יכולות לברך ברכת ענט”יּ הואיל ותפילה קצרה זו נחשבת אצלם מה”ת כתפילה הוי נטילה זו כנטילה לתפלה, ויש עוד לצרף בזה את דעת הב”ח סי’ ד’ סוד”ה וידקדק, דברכת ענט”י מברך על מנהגו של עולם ולכן נשים ועמי הארצות שאינם קורים ק”ש ואינם מתפללים מברכים ענט”י. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות ח”א ס’ ע”ב ומה שכתב בזה. ושוב ראיתי במשנה ברורה ס”ק י’ שכתב שיש להזהיר הנשים לרחוץ ידיה להסיר מעליהם הרוח רעה ע”ש.

5. The Chida(Avodas Hakodesh Moreh Etzbah 2:60) writes that one should ensure that his young children wash their hands in the morning in order to remove the ruach ra’ah that rests on their hands (third reason cited above). This view is cited by many authorities, including the Pri Megadim and the Mishnah Berurah. There is a difference of opinions at what age children should be taught to wash their hands in the morning: 1) The Shulchan Aruch Harav writes that the common custom is that one begins washing the children’s hands at the age of chinuch. [The age of chinuch is subjective based upon the intellect and maturity of each child. The age of chinuch in this regard is from when the child begins to understand the concept of washing hands to remove impurity. Every child is different in this regard. see Mishnah Berurah 343:3] However, he adds that one who is diligent to wash the hands of his son from time he is circumcised “is called holy”. Harav Yaakov Emden zt”l (in his siddur) likewise writes that the common custom is to be lenient with children under the age of chinuch, however, he advises that one be strict to wash the hands of younger boys from the time of their circumcision. The Aishel Avraham of Botchetch also maintains that children under the age of chinuch need not wash their hands. 2) Rav Yaakov Kamenetsky zt”l in Emes Leyaacov is quoted as ruling that once a child is old enough to recite a verse from the Torah or answer Amen to a berachah, the parents should make sure that that his hands are washed properly. 3) The Ben Ish Chai (Toldos 10) writes the following, “One should remind his wife that every day she should wash her children’s hands. even if they are infants who still breast feed, since there are times that they come in contact with food we do not want [the ruach ra’ah that rests on their hands] to contaminate the food. In addition, it is a segulah that the children will grow up with purity and become holy Jews.” 4) The Rebbe Rashab zt”l of Lubavitch wrote, in his last will and testament, that one is to be careful to begin washing child’s hand starting from when the child is no longer in diapers (Ishkavta D’Rebbi page 137).

Harav Eliezer Yehuda Waldenberg zt”l (Tzitz Eliezer 7:2) discusses the aforementioned question at length and he concludes that the obligation to wash the children’s hands begins at the age of chinuch. Before the child has reached the age of chinuch there is no obligation, yet it is praiseworthy to wash their hands in the morning. However, if the child is unhappy and does not want his or her hands washed it is permissible to occasionally forgo the netilas yadayim.

The strictures that were observed during the Nine Days apply to the night following Tisha B’Av and the next day until hallachic noon (Chatzos). Therefore, one does not wat meat, drink wine, launder clothes, take a haircut or take a hot shower etc. until chatzos the next day. (Shulchan Aruch 558:1 and Mishnah Berurah 3)

This year since Tisha B’Av fell on Shabbos and the fast was observed on Sunday (the Tenth of Av) one need not observe the strictures of the nine days on the night after the fast. Therefore, one may launder clothing, take a hot shower and take a hairtcut tonight (Sunday night). However, one should avoid meat and wine until midday tomorrow. (ibid.) Sefardim may eat meat and wine tonight (since the fast was postponed from Shabbos to Sunday) (Birchei Yosef 558:2)

Most authorities maintain that one may drink wine during Havdala, and according to those authorities the Havdala should be recited over wine. However, the Aruch Hashulchan (556:2) maintains that tonight one should make Havdala over chamar medina (beer, acc. to some milk, orange juice etc.)

The custom of ashkenazic Jewry is not to get married during the three weeks between the seventeenth of Tamuz and Tisha B’Av. The sefardic custom is to permit weddings until Rosh Chodesh Av, but from Rosh Chodesh until after Tisha B’Av, it is prohibited. (Shulchan Aruch and Rama 501:1 and Yabia Omer 6:43)

Harav Ephraim Greenblatt zt”l (Rivevos Efraim 6:289) writes that it is prohibited for an ashkenazi to attend a wedding of a sefardic couple that takes place between the seventeenth of Tamuz and Rosh Chodesh Av. Contrastingly, Harav Moshe Shternbuch shlit”a (Teshuvos V’Hnahagos 4:128) disagrees and allows for ashenazim to attend sefardic weddings. A similar permissible view can also be found in the Sefer Netai Gavriel (Bein Hamitzarim 14:7), by Harav Gavriel Zinner shlit”a.

Harav Moshe Feinstein zt”l (Igros Moshe 1:168) writes that if necessary an ashkenazi may get married the night before the fast of the seventeenth of Tamuz. The prohibition against getting married would only begin on the morning of the fast.

However, Harav Shmuel Wosner zt”l disagrees and states that because he feels that the mourning period begins on the night of the seventeenth, therefore weddings are prohibited. The Tzitz Eliezer (10:26) also rules stringently. He wonders how Rav Moshe could omit the fact that many poskim, most notably the Chida, feel that the laws of the “Three Weeks” begin the night of the fast and therefore weddings should also be prohibited. He adds that one should not even get married during bein hashmashos of the night before the fast. Most authorities do not allow for weddings to take place the night of the seventeenth.

If the fast falls out on Shabbos and is delayed until Sunday (as was the case this year), one may not marry on Motzei Shabbos according to all authorities. Even though the fast is delayed until Sunday, the mourning period already begins on Shabbos. (Igros Moshe ibid.)

There is a very interesting hallachic topic regarding whether the Bar Mitzvah boy should recite Shehechiyanu upon wearing Tefillin for the first time. This is not exclusive for Tefillin, rather, the same question applies to any time one performs a mitzvah for the first time in his or her life (like when a married woman lights Shabbos candles after her wedding) does one recite the blessing of Shehechiyanu.

The Bracha of Shehechiyanu is recited as praise to Hashem whenever we experience a Simcha (happiness) which we haven’t experienced in a while. We recite it on Yom Tov and when performing a mitzvah that only happens once a year, such as when shaking the lulav and esrog and when blowing the shofar. We are so happy that we merited living one more year and performing these special mitzvos one more time, we immediately praise Hashem with this bracha. In addition, when one buys a new suit, a new home or eats a new fruit he is also very happy and recites the blessing of shehechiyanu. The question we will be discussing today is whether one recites a blessing upon performing a mitzvah for the first time in one’s life. On the one hand Tefillin are worn every day and are part of the routine of the Orthodox Jew and therefore one should not make a blessing of Shehechiyanu, even if he is wearing them for the first time in his life. On the other hand, Shehechiyanu is recited upon a joyous occasion and there are very few things more exciting then performing a mitzvah for the very first time.

The Rokeach (Siman 371) writes that anytime one is performing a mitzvah for the first time one should recite shehechiyanu. The Pri Chadash in Yoreh Deah Siman 28 note 5 explains, based upon the view of the Rokeach, that “anyone who wears Tzitzis or Tefillin or any mitzvah for the very first must recite Shehechiyanu.”

The great Ashkenazi posek, Rav Moshe Isserlis (Rama Y.D. 28:2), also rules in accordance with the Rokeach. There is a special mitzvah called “Kisuy Hadam” The Torah permits us to slaughter a kosher animal in order to derive nourishment from the animal. Nevertheless, its life force, its blood, must be respected and treated with dignity. Therefore, the Torah commands us to cover up the blood which is spilled when we slaughter fowl or kosher animals from the wild. The mitzvah of covering the blood is called “Kisuy Hadam”. The Rama writes that when one performs Kisuy Hadam for the first time he must recite the blessing of Shehechiyanu. This is exactly the same view of the Rokeach. The Sefer Toras Yekutial (60) also rules that a married woman should recite shehechiyanu when she lights candles for the first time.

See attached Hebrew note regarding a Bar Mitzvah boy who began wearing Tefillin before his Bar Mitzvah-

ועי’ בתבואות שור ס’ כ”ח דס”ל כהרמ”א דצריך לברך שהחיינו על כל מצוה שנעשית בפעם הראשונה בחייו, אבל דוקא אם הוא גדול כשהוא מקיים את המצוה בפעם הראשונה, אבל קטן שמקיים איזה מצוה בתורת חינוך לא, ואז אפילו כשהוא מקיים את המצוה אחר שנעשה בר מצוה אין לו לברך, שכבר נתחנך בה בקטנותו, וע”פ זה ביאר למה לשיטת הרבה פוסקים אין לברך שהחיינו על תפילין וציצית, ובפשטות זה דלא כהרוקח, אלא ס”ל להתבואות שור שגם הם מודים להרוקח והטעם שאין לברך שהחיינו בציצית ותפילין הוא משום שע”פ רוב הקטן ג”כ לובש ציצית ותפילין (היינו שלשים יום קודם הבר מצוה) בתורת חינוך, ע”ש. ושוב מצאתי בשו”ת בית היוצ”ר (סימן ד’) שהביא את דברי התבואות שור הנ”ל דהיכא שמעולם לא עשה את המצוה פשיטא דיש לברך שהחיינו ולא גרע ממצוה שהיא מזמן לזמן, והוסיף: “וא”כ כאן בתפילין לפי”מ דמסקי’ שלא לחנך את הקטן להניח תפילין עד לאחר שנעשה בן יג”ש וא”כ אז בודאי שפיר ראוי שיברך שהחיינו בפעם ראשון שמניחן דהא לא גרע ממצוה שהוא מזמן לזמן כדברי התב”ש הנ”ל”.

However, there are many poskim that disagree and rule that one should not recite the shehechiyanu when performing a mitzvah for the first time. They feel that shehechiyanu is only said on mitzvos that are rare and only occur once a year (like lulav and esrog). However, mitzvos that are very common do not evoke enough joy do require a blessing, even if one is performing them for the very first time. The meforshim exlplain that the Tur and Maran Rav Yosef Karo zt”l feel that one does not recite the blessing of shehechiyanu in this case and they disagree with the Rokeach.

שאיתא בתוספתא (ברכות פ”ו הט”ו): “העושה ציצית לעצמו אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזה”ז, וכשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצית, העושה תפילין לעצמו אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזה”ז וכשהוא מניחן אומר אשר קדשנו להניח תפילין”. ועיין בטור או”ח ס’ כ”ב שכתב העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו. ובבית יוסף שם מבאר שמקור לדברי הטור הוא התוספתא הנ”ל. ושוב כתב הבית יוסף: “ויש לתמוה על רבינו שכתב גבי ציצית שמברך שהחיינו ולא כתב כן גבי תפילין ורבינו הגדול מהר”י אבוהב כתב דסבירא ליה לרבינו דלא קיימא לן כההיא תוספתא אלא אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שהיא מזמן לזמן כדמשמע ממה שכתב בהלכות פסח סימן תל”ב גבי ביעור חמץ ומשום הכי לא כתב בתפילין שיברך שהחיינו ומה שכתב בציצית שיברך שהחיינו אינו מטעם המצוה אלא מטעם קנה כלים חדשים וכן כתב בעל העיטור (שער שלישי ח”ב) וזה לשונו ציצית לא קביע ליה זמן ולא מברכין עליה שהחיינו ומסתברא לן בשעה שקנה טלית ועושה בו ציצית מחדש מברכין שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים”. וכן פסק בשלחן ערוך סימן כ”ב: “שעל טלית חדשה מברך שהחיינו דלא גרע מקונה כלים חדשים”. ומבואר שהטור והשלחן ערוך סוברים דלא כהרוקח הנ”ל ואין לברך אלא על מצוות הבאות מזמן לזמן.

The Shach agrees (Y.D. 28:5) with the Shulchan Aruch and he notes that the common custom is not to recite shehechiyanu when wearing tefillin for the first time and not to recite shehechiyanu when we put up a mezuzah in our first home. This is also the view of the Pri Chadash and most Sefardic poskim. The Chida (Shiurei Brach Y.D. 200) writes that if you see someone who recites a blessing in this case one should stop them and correct them. And Maran Harav Ovadia Yosef zt”l (Yechava Daas 2:31) discusses this issue and he writes that one should not recite Shehechiyanu when one performs a mitzvah for the first time and if one does it is a “bracha shaeina tzericha”, meaning a unnecessary bracha which one is not allowed to say. The Mishnah Berurah (Biur Halacha 22) advises that when performing a mitzvah for the first time, one should preferably create a situation where a shehechiyanu needs to be made for another reason, such as for a new fruit or new clothing.

It seems that there is a third view, and that is the opinion of the Pri Toar (cited by the Chasam Sofer O.C. 55). The Pri Toar feels that one should not recite a bracha after performing every mitzvah for the first time like the Rokeach. Rather, only a bar mitzvah boy should recite the bracha. Why is this so? The answer is that when one becomes bar mitzvah and puts on Tefillin in addition to wearing Tefillin for the first time, he also is entering into a new stage in his life. He is now a full member of the Jewish people, able to help Am Yisroel perform mitzvos and become closer to Hashem. Entering that stage of one’s life brings enough joy to recite shehechiyanu. Therefore when one puts a mezuzah up for the first time in his life, the Pri Toar agrees that that is not joyous enough to warrant a shehechiyanu. But, upon wearing Tefillin and entering into the adult Jewish people one does recite a bracha. In conclusion, the best advice is to buy a new suit or eat a new fruit which definitely requires a bracha and have in mind the tefillin or mezuzah that one is performing for the first time.

Once again it is advised that when performing a mitzvah for the first time, one should preferably create a situation where a shehechiyanu needs to be made for another reason, such as for a new fruit or new clothing.

I am happy to anounce that I recently completed the second volume of my sefer on Kiruv, Umekareiv Biyamin. The sefer, just as volume one, is a Hebrew hallachic work discussing some of the more common questions posed to Kiruv and Chinuch rabbanim.

Some topics discussed in this sefer include: pidyon haben when they do not know if the child is a kohen, levi or yisrael; attending a wedding in a conservative synagogue; using secular tunes for davening; naming children after non-observant Jews etc.

For a sample of the sefer or to pre-order a copy please contact me at avizakutinsky@gmail.com. The price of the sefer is $15 for those living in the USA.

The sefer will not be sold in book stores in Israel, therefore, if you would like a copy of this sefer and you are in Israel please let me know in the next two weeks via email.

I thank you for your time

It is customary for the chosson and kallah to host pre-nuptial receptions shortly before the chuppah ceremony. This gives the guests time to greet the chosson and kallah and wish them mazal tov. These receptions are called the kabbalas panim. The kallah hosts a women’s reception in one room, while the chosson hosts a reception for the men in a nearby room. Because the chosson has the status of a king, people should all go visit and greet the chosson as they would if a king had come to town. In addition, the chosson and kallah are purified from all of their sins on their wedding day, all the guests go to see the face of someone who is without sin.

Common Customs-

1. The custom is to serve refreshments and hors-d’ouevres at the kabbalas panim. (Shulchan Haezer 6:6)
2. The Shulchan Haezer writes that it is customary to have lit candles by the kabbalas panim.

3. The kallah sits on a distinctive, ornate throne-like chair. Her friends and family approach, wish her mazal tov and offer her words of encouragement. (see Malbim Shir Hashirim 3:9)

The Spiritual Aspects of The Kabbalas Panim-

1. In most communities the kabbalas panim is a joyous time accompanied with upbeat music. In many chassidic communities, however, the kabbalas panim is a very somber time and a time for the chosson and kallah to grow spiritually and repent. The music is slower and more emotional and a badchan (comedian) delivers a mussar lesson.

שלחן העזר ח”ב דף י”ח ע”א, וז”ל: “ונוהגין הבדחנים לומר התעוררות להחו”כ לפני החופה”. וכ”כ בשו”ת תירוש ויצהר סימן ל’ וז”ל: “ויסופר אשר הגה”ק ר’ נתפלי צבי מראפשיץ כאשר הזמינו אותו שיבא לקבלת פנים ולסדר קידושין בעירו כנהוג, לא סידר הקידושין עד שראה אשר החתן לפני חופתו מוריד דמעות. פ”א היה נקרא לבית החתונה וראה אשר הגם שהבדחן הרבה לעורר את החתן בדברי מוסר להביאו לדמעות אבל לא הועיל מאומה והחתן לא הוריד דמעות כי לב החתן הי’ מוצק כברזל. הרה”ק הנ”ל המתין על בוש ולא חפץ לצאת להחופה ובכבודו ובעצמו עלה על ספסל ואמר, ידידי החתן! אני רואה אשר הבדחן לא הביא אותך לבכי’ לכן אני אהי’ הבדחן. ואספר לך מעשה שהי’, פ”א התרועו הצבי והצביה ביער והתעלסו באהבים. אכן פתעום עמד הצבי ממקומו ורצה לרוץ הלאה. הצבים נבהלה ואמרה אליו אהובי אנה תלך. והוא הראה לה כי מרחוק הולך הרובה איש ציד ולהקת כלבים מבוהלים סביבו. וכרגע היא שואלת אותו מתי נפגוש פעם שנית. ובהתפזו לברוח הוא משיב בקול רועד: אנכי חושב כי הפגישה השניה שלנו תהיה לדאבונינו בצל קורת הסוחר הקונה מהרובה עור בשרי עם עור בשרך. את המשל והנמשל הזה הבין החתן הזה וכמדקרת חרב ירד בלבו המאובן והיה אנוס עפ”י הדבור של הרה”ק לפתוח עפעפיו ואגלי דמעה החלו להתגלגל על לחייו. ואז צעק הה”ק מנגנים טלו כנורותיכם בידכם והשמיעו קול זמרה והשושבינים הוליכו החתן להחופה”. וע”ע בנטעי גבריאל על נישואין פרק י”ב ס”ק ט’ שהאריך מאוד בזה.

2. Some have the custom that the chosson recites a sermon during the kabbalas panim.

3. In many communities the custom is to allow the chosson to only say a few sentences before they interrupt him with singing. (see Divrei Yorah Munkatch vol. 1:1) On a simple level, this is done so as not to embarrass a chosson who is ignorant. Since every chosson is interrupted, one who is unlearned will not feel debased on his wedding day. (see Vayaged Moshe page 20)

4. There is, however, a deeper meaning to this interruption as well. The chosson and kallah represent Klal Yisroel and Hashem at the giving of the Torah at Har Sinai. Therefore, just as Hashem gave the Ten Commandments at Har Sinai, the chosson delivers a discourse on the Torah. Just as the Tablets bearing the commandments were broken, the discourse is also interrupted. There are, however, poskim who feel that interrupting the sermon is disrespectful and should not be done. (see Shulchan Haezer ibid.)

וכן בנטעי גבריאל על נישואין דף צ”ט, כתב: “והייתי פעם אצל קבלת פנים בנוכחות הגאון רבי אליעזר זילבער זצ”ל ואמר שמנהג ותיקין שחתן דורש בתורה לפני החופה, ולא הסכים שהבחורים יפסיקו בשירה באמצע הדרשה”. וכן בספר מנחה לחיים דף ל”א כתב: “ואמר הגר”ח קניבסקי שליט”א שהחזו”א סבר שמה שאין נוהגין ליתן לחתן לדבר דברי תורה, זהו בזיון התורה, לפחות שיגיד איזה שטיקל”. וכן עיין שם שהאריך בזה.

5. The custom among Chabad Chassidim is that during the kabbalas panim the chosson recites the chassidic sermon called maamer lecha dodi 5689. If he is unable to say the maamer then it should be said by either his father or his future father in law. (Sefer Haminhagim page 75)

6. The Lubavitcher Rebbe zt”l explains why this maamer is recited. He writes, “At my wedding, before the previous Rebbe started saying the Maamer Lecha Dodi, he said, ‘It is well known that at a wedding souls of the fathers come from the World of Truth, going back three generations – and this applies to all Jews – however, there are occasions (by the weddings of Rabbeim) when even more than three generations of souls are present. The recitation of this maamer actually serves as an invitation for these great souls to come to the wedding. A portion of this maamer is from the Alter Rebbe, a portion from the Mittler Rebbe, a portion from the Tzemach Tzedek, and a part from the son of the Tzemach Tzedek (the Rebbe Maharash) the great grandfather of the kallah. A part from the son of the Tzemach Tzedek (Reb Baruch Sholom) the great grandfather of the chosson, and a part from the Rebbe Rashash, the grandfather of the kallah.’ Certainly in the maamer there was something from the Previous Rebbe himself, although he did not state this explicitly. Since we walk in the ways of the previous Rebbe, it is correct that at every wedding (of those who are connected to the Rebbe) that before the chuppah the chosson or another person should say the maamer lecha dodi. Which as aforementioned has a part from all the Rabbeim, and this will serve as an invitation to the souls of all the Rabbeim to participate in the wedding.” (Toras Menachem vol. 8 page 218) [Following this reasoning, some wish to say the maamer lecha dodi 5714 which is a maamer of the Lubavitcher Rebbe zt”l (and also mentions all the other Rabbeim). This way all the Rabbeim, including the most recent Lubavitcher Rebbe zt”l, will be invited to the wedding.]

7. The Lubavitcher Rebbe zt”l explains that because this maamer is a form of invitation for the previous Rabbeim, it is incorrect to interrupt the chosson while saying the maamer. If he does not recite the maamer in its entirety he will not have invited all the Rabbeim.

אגרות קודש חי”ז דף צ”ח, וז”ל: “נכון הדבר אשר נוהגים אנ”ש בשנים האחרונות לחזור בחתונה המאמר לכה דודי, הנדפס בקונטרס דרושי חתונה פ”ט, והוא ע”פ דברי כ”ק מו”ח אדמו”ר אז שבמאמר זה נכללו תורתם של הרביין רבותינו נשיאינו החל מרבנו הזקן, וכפי שאמר אז, כ”ק מו”ר אדמו”ר, זהו בתור הזמנה שישתתפו בהחתונה. מזה מובן ג”כ שאין מקום כלל לקצר את המאמר או לחזור רק חלק ממנו, ובפרט שלא נסמן בהמאמר החלק של נשיא זה והחלק של נשיא זה, וכשיקצרו או יאמרו רק חלק, הרי אין ידוע מה שיחסר עי”ז ובכל אופן ברור שחסר. ובמקומות שנהגו שמפסיקים באמצע המאמר, בכלל כבר אמרו שמנהג זה יש לבטלו, שהרי הוא היפך כבוד התורה, אף שמלמדים זכות משום שלא לבייש את מי שאין לו, הרי כבר הי’ מעשה בפולין ואז הורה כ”ק מו”ח אדמו”ר, שבמקום שרוצים דוקא לקיים המנהג, הנה יחזור מקודם המאמר כולו, ואחרי כן יתחיל עוד הפעם ויפסיקוהו אז”. וע”ע באגרות קודש חט”ו דף ת”א ומה שכתב בזה.

1. The Rama writes that there is a custom to have the canopy (chuppah) outdoors under the stars. This is a siman tov (good omen) for the couple to have “as many children as the number of stars in the sky.” (Rama Even Haezer 61 and Maharam Mintz 109. See also Ezer Hakodesh on Shulchan Aruch E.H.55, and Sheilas Yitzchak 60)

2. It would seem, at first glance, that marrying outdoors is merely a “good omen” and if a couple wishes to refuse this omen, for whatever reason, they may do so. However, some poskim write that according to the Chasam Sofer (E.H. 98) one is not allowed to marry indoors. The Chasam Sofer addresses those who began marrying indoors in the synagogues, as opposed to the traditional custom of marrying under the stars. He writes, “He who does not desire the blessing [of Avraham Avinu], he who is removed from it, intends to learn from the way of the Gentiles, who do not enjoy the blessing of the stars. They, indeed, marry inside their house of worship. Let such a Jew enjoy their fate [i.e. the fate of the Gentiles, bereft of the special divine blessing associated with Avraham Avinu’s standing under the stars].” These poskim maintain that based upon the words of the Chasam Sofer, one may not marry indoors. (See Chasan Sofer 85 and Sheilas Yitzchak ibid.)

Indeed, the author of the Sdei Chemed (who was sefardic) refused to serve as the mesader kiddushin at an ashkenazi wedding that was going to take place indoors, despite that fact that it was raining and very cold outside (Sdei Chemed Chosson V’Kallah 1). The Lubavitcher Rebbe zt”l likewise rules that even during the winter when it is cold, the canopy should be placed outside, underneath the open sky. (Toras Menachem vol2 page 246)

3. However, Harav Moshe Feinstein zt”l (Igros Moshe E.H. 93) offers a different interpretation of the opinion of the Chasam Sofer. Harav Moshe was asked whether a rabbi may serve as the mesader kiddushin for a wedding that will take place indoors, in a synagogue. Harav Moshe, replies that not only is it permitted, but the rabbi must attend the wedding and ensure that it is performed according to Orthodox law. He explains that the Rama was not requiring us to marry outdoors but was merely stating that it is beneficial to do so. If one wishes to avail themselves of this good omen, it is within their rights to do so.

He then addresses the opinion of the Chasam Sofer. He explains that the Chasam Sofer never actually states that marrying indoors is forbidden, but rather that it was an act not in conformity with the spirit of Jewish tradition (ein ruach chachamim nochah mayhem). In addition, it is very important to note that the Chasam Sofer was addressing the budding Reform movement. The Reform Jews wished to disconnect themselves from halacha and mesorah. Therefore, they refused to marry outdoors. They began marrying in the synagogues and house of worships because that was the common Christian practice. It is for this reason that the Chasam Sofer wished to maintain a strict ruling. Perhaps today, writes Rav Moshe, if an Orthodox Jew wishes to marry indoors, not for the reasons that the Reform Jews had, it may be permitted. He concludes that if one does marry indoors the rabbi may orchestrate the wedding. A permissible view can also be found in the Sefer Shevet Shimon (vol. 2 Beis Mishteh 15). For normative halacha, a rabbi should be consulted.

4. Marrying indoors under a skylight is not a fulfillment of the custom of marrying under the stars. (Levushei Mordechai E.H. 68)

5. Sefardim do not to require the canopy to be placed under the open sky. (Sdei Chemed ibid. and Yalkut Yosef Semachot page 88)

If you have a question, comment, or an idea for an article please email me at avizakutinsky@gmail.com.

Tonight is the yom tov of Lag B’Omer. In this article we will discuss some of the laws and customs of Lag B’Omer.

A number of reasons are given for commemorating Lag B’Omer:
1. It commemorates the students of Rav Akiva who ceased dying during this day (Shelah, Pesachim 525).
2. This day is the yahrtzeit of Rabi Shimon bar Yochai, who revealed the inner secrets of the Torah (Chayei Adam Mo’adim 131:11).
3. This is the day that Rav Akiva granted ordination to his five students — among them Rabi Shimon bar Yochai (Pri Chadash OC 493).

Haircuts:
According to the opinion of the Shulchan Aruch one may not take haircuts or get married until the thirty-fourth day of the omer in the morning. The Rama feels that one may get a haircut on Lag B’Omer. The Rama explains that one must wait for Lag B’Omer morning (after Neitz Hachama) to get a haircut. According to the Rama one would not be allowed to get a haircut tonight. However, the Mishnah Berurah cites authorities who permit getting a haircut on the night of Lag B’Omer (tonight). Harav Shlomo Zalman Auerbach zt”l is cited as explaining that the second view feels that since there are bonfires and parties that take place tonight one would likewise be permitted to shave. For normative halacha, a rav should be consulted.

As noted in a previous post, according to the Arizal shaving is not allowed even on Lag B’Omer.

Counting Sefira:
Tonight (after shekiah), one who has not yet counted the sefira of Lag B’Omer should avoid telling someone else that “tonight is Lag B’Omer”, since doing so may be considered counting the omer. (See Shulchan Aruch 489:4) Harav Ben Tzion Abba Shaul zt”l rules that in this situation one may still recite the sefira with a bracha since the person is not intending to count the day, but is rather referring to the name of the day. (Ohr Litzion vol. 3 chapter 16:4)

 

[As a continuation of the last post I want to address some of the laws of standing before elders during the Chuppah. These laws are not exclusive to the Chuppah and would apply anytime an elderly person walks past.]

1. The Torah (Vayikra 19:32) says, “Mipnei Seiva Takum V’Hadarta Bifnei Zakein.” This verse teaches that one must stand before our elders and talmidei chachamim. The Shulchan Aruch (Y.D. 244:1) rules that one must stand for elders once they have reached the age of seventy. Therefore, if elders are walking down the aisle and they are above the age of seventy, all those present must stand up before them.

2. If one does not know the exact age of the elderly person he must stand in accordance with the rule of sfeika d’oraysa l’chumra, one must be strict when a doubt arises involving Biblical law. (See Yechava Daas 3:70)

3. The poskim debate whether one must stand before an elderly woman. (See Sefer Chassidim 578 and commentary of the Chida and Shevet Halevi 2:114)

4. The Shulchan Aruch rules that as soon as the elderly person or talmid chacham has passed by, one is permitted to sit down.

The common custom is that the congregation stands as the chosson and kallah walk past them. Harav Yisroel Belsky shlit”a addresses this custom and writes that it is a bit unclear as to why everyone stands. The most logical explanation is that one stands before all people that are on their way to perform a mitzvah. This is learned from the Gemara in Kiddushin that says that as a person was going to perform the mitzvah of bikkurim, all would stand before him, in order to show respect to the deed that he will be performing. We stand before the chosson because he is on his way to perform the mitzvah of betrothal. Although according to many authorities the kallah is not fulfilling a mitzvah by getting married, she is aiding the chosson in fulfilling his mitzvah of getting betrothed and therefore one stands before her as well. He concludes that Harav Moshe Feinstein zt”l did not stand before the chosson and kallah, while Harav Yaakov Kamanetzky zt”l did stand. Therefore, either practice is valid. However, if everyone is standing one should not remain seated so as not to appear as if he is disagreeing with the congregation’s decision to stand for the chosson and kallah.

דעת הסוברים דיש לעמוד בפני עושי מצוה
איתא בגמרא קידושין ל”ג ע”א: “ואקיש נמי הידור לקימה מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם ולא והתנן כל בעלי אומניות עומדים מפניהם ושואלים בשלומם ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום א”ר יוחנן מפניהם עומדים מפני תלמידי חכמים אין עומדים אמר רבי יוסי בר אבין בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני תלמידי חכמים אין עומדים ודלמא שאני התם דא”כ אתה מכשילן לעתיד לבא”. וכ”כ הרמב”ם פ”ד הלכות ביכורים הי”ז.
ומשמע מזה שיש לעמוד בפני כל עושי מצוה, וכמו אצל ביכורים, וכן מצאתי בכמה מקומות בהפוסקים. דעיין ברע”ב ברטנורא ביכורים פ”ג מ”ג שכתב דמכאן חייבין לעמוד מפני נושאי המת ונושאי התינוק לברית מילה (הובא ברע”א הלכות מילה ס’ רס”ה ס”א).1 וכן עיין בשו”ע יו”ד ס’ שס”א ס”ד שפסק: “אפילו במקום שאינו צריך ללות את המת צריך לעמוד בפניו”. וביאר הט”ז שעומדים מפני העוסקים עמו שהם גומלי חסדים, וכן הוא בטור. וכן מבואר בירושלמי פ”ג ביכורים ה”ג: “אמר רבי יוסי בי רבי בון אילין דקיימין מן קומי מיתא, לא מן קומי מיתא אינון קיימין לון, אלא מן קומי אילין דגמלים ליה חסד [לא מפני המת עומדים, אלא מפני המלווים הגומלים לו חסד]”. ועיין בט”ז הנ”ל שמסיים: “ומ”מ נ”ל ללמוד דבכל דבר מצוה שאדם הולך ומתעסק בה יש לעמוד לפניו וכן משמע בפ”ק דקדושין דף ל”ג וכו’ משמע כל מצוה”.
ושו”מ בספר חסידים ס’ תק”פ שכתב: “עמי הארץ נושאין את המת או עוסקין במצות יש לעמוד כנגדן שהרי כנגד מביאי ביכורים עומדים ולכך אם ע”ה במצות יעמדו כנגדן”. ועיין בפתחי תשובה יו”ד ס’ רנ”ו ס”א שכתב: “עיין בתשובת יד אליהו סימן נ”ד שכתב דצריך לעמוד מפני הגובה צדקה בשעה שהולך וגובה מאיש לאיש כמו מפני כל עושי מצוה (עיין באר היטב סימן שס”א סק”ג) אכן אם זה הגובה מקבל שכר על טרחתו אינו בכלל זה ע”ש”.
וכן ברמ”א או”ח ס’ נ”א איתא שמנהג לעמוד בבקר כשאומרים תפלת “ויברך דוד”. אכן אינו מבואר טעם הדבר. וראיתי בספר נפש חיה או”ח ס’ נ”א שביאר שכיון שאומרים ברוך אתה ה’ דומה לברכת הודאה, ודעת היעב”ץ (סידורו ברכת השחר) דלכתחלה יש לעמוד כשאומרים ברכת הודאה, וזה הטעם ג”כ לברכת ברוך שאמר וישתבח. אכן ראיתי בספר אמת ליעקב על שו”ע שהביא שמועה מהגאון רבי יעקב קמניצקי זצ”ל שביאר הדבר באו”א, וז”ל: “עיין בטור יו”ד ס’ שס”א שיש ללמוד מפני עושי מצוה, ובעבר נזהרו מאוד בזה, ומטעם זה נהיה המנהג כשאומרים ויברך דוד, משום שאם היו נותנים צדקה [וכדהביא המשנ”ב סקי”ט בשם האריז”ל], ושאר כל הקהל עמדו מחמת שיש לעמוד לפני נותני צדקה משום שהם עושי מצוה. ומטעם זה גם נהגו לעמוד בשעת החופה, והיינו משום שהחתן והכלה מקיימים מצוה”.
ובענין עמידה בשעה שהחתן והכלה הולכים להחופה, עיין בספר שלחן הלוי מהגאון רבי ישראל בעלסקי שליט”א דף ער”ה, שדן בזה, וז”ל: “אלא שמעתי אומרים שיש לעמוד בנוכחות החתן בשעה שהולך אל החופה כענין מה שעומדים מפני מביאי ביכורים, ובגמ’ קידושין ל”ג ע”א אמרו ע”ז חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים אף בעלי אומניות דיש להם חסרון כיס בעמידתם, ובפני ת”ח אין עומדים. ולפי טעם זה צריך לעמוד גם מפני הכלה כי גם היא הולכת לעשות מצוה בשעתה. ואל תפנה אל פלפולי הבל שאמרו בזה שאין במעשה הכלה מצוה שהיא רק מסכמת לקהל הקדושין ולא עושה שום מעשה וכו’, וכדברי הר”ן (נדרים דף ל’ ע”א), דשקיל וטרי עליה גדולי האחרונים וכמפורסם בישיבות, דכל זה אינו למה שהיא הולכת לעשות מצוה וכו’ [ועיין בספרי הק’ ומקרב בימין ס’ ט’ שהארכתי מאוד בזה בענין אם האשה מצוה בכלל לשבת יצרה] וכבר כתב הר”ן עצמו ריש פ’ האיש מקדש ד’יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים המצוה. ואין ספק שלגבי ענין העמידה מטעם חביבה מצוה בשעתה אין לחלק בין החתן לכלה, ומי שעומד בפני החתן יעמוד ג”כ כשהכלה ושוביניה מתקרבים אל החופה. ולמעשה, שמעתי שמרן ר’ יעקב קמניצקי זצ”ל עמד, ושמרן ר’ משה פיינשטין זצ”ל לא עמד, וא”כ יש לכל אחד על מי לסמוך, אלא שבזמן שכל הקהל עומדים אין ליחיד להמשיך לשבת כי יש כאן ענין כבוד הציבור ואל יתראה מוחה או מזלזל במה שהציבור עושים, ובפרט כשתפסו דרך שדרכו בה כמה גדולי ישראל אף שלא הסכימו בה כולם”.

הסוברים דאין חיוב לעמוד
וכדי לבאר שיטת הגאון רבי משה פיינשטין זצ”ל הנ”ל שלא עמד בפני החתן נ”ל לבאר דיש מקום לומר דאין חיוב לעמוד בפני עושי מצוה, ואין ללמוד ממצות ביכורים מכמה טעמים, וכמו שאבאר: א) המהרש”א בחידושי אגדות שם ביאר שהטעם שרק למצות ביכורים עומדים ולא לשאר מצות ע”פ שיטת הרמב”ם בפירוש המשנה, שכתב הרמב”ם לפי שהפחות והסגנים וגזברין יוצאין לקראתן וכשנכנסים שוב היה קהל וכבוד צבור, ומבואר שדוקא כשיש כבוד גדול וקהל אמרינן שיש לעמוד בפני עושי מצוה, ומצוה שאינו כבוד לרבים אין חיוב לעמוד.2 אכן לפי הספר חסידים הנ”ל משמע דיש לעמוד אפילו בפני יחיד העושה מצוה. ב) לפי מסקנת הגמרא הנ”ל (“ודלמא שאני התם דא”כ אתה מכשילן לעתיד לבא”) אין חיוב לעמוד אלא בבכורים וכדי שלא יכשילן לעתיד לבא. וכן עיין במאירי חולין דף נ”ד ע”ב שפסק כן, וז”ל: “בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים בפני מביאי הביכורים ומכבדין אותם ואע”פ כן בפני תלמידי חכמים אין עומדין לא הותרה בהם אלא שלא תהא מכשילן לעתיד לבוא”. ג) ועיין בירושלמי שמבואר שדוקא ביכורים שהוא מצוה פעם אחת בשנה יש חיוב לעמוד, אבל בפני תלמידי חכמים אם אתה מחמיר על בעלי אומניות לקום נמצא בטל ממלאכתו כל היום. ועיין בשו”ת נודע ביהודה מהדו”ק או”ח ס’ כ”ז, שג”כ מחלק בין מצוה יומית דאין לעמוד ובין מצוה פע”א בשנה.